זה נראה נכון במיוחד בקרב נערים מתבגרים. המחקר קובע כי עד שבע שנים לאחר פטירת סבתם, נערים מתבגרים הראו עלייה של 50 אחוז בתסמיני דיכאון בהשוואה לבני גילם שלא התאבלו על אובדן. אובדן של סבתא היה קשור גם לסיכוי גבוה יותר של אמהות של בנים ובנות מתבגרים ללקות בדיכאון.

מה אנחנו יכולים ללמוד מהמחקר הזה? מחברי המחקר אומרים שחשוב שהחברה תכיר בכך שאובדן סבתא הוא גורם סיכון רציני לדיכאון - ולא רק לכמה שבועות. הסיכון המוגבר הזה נמשך שנים. הצוות בפן סטייט מקווה שהעבודה שלהם תוכל לזהות דרכים חדשות להתערבות ולעצירת דיכאון של מתבגרים לפני שתהיה לו הזדמנות להתפתח למשהו חמור עוד יותר כמו שימוש בסמים, הפרעות דיכאון חמורות וכו'.

"כחברה, אנחנו חושבים שהפסדים כאלה הם נורמליים, ובמידה מסוימת הם, מכיוון שכמעט כולם מאבדים את הסבים והסבתות שלהם במהלך העשורים הראשונים לחייהם", אומר מחבר המחקר אשטון ורדרי, הארי ואליסה סיצ'י פרופסור לקריירה מוקדמת לסוציולוגיה , דמוגרפיה וניתוח נתונים חברתיים בפן סטייט, בהודעה לעיתונות. "עם זאת, רק בגלל שהתנסויות כאלה שכיחות, זה לא אומר שההפסדים האלה אינם מקור לעצב גדול עבור אנשים רבים, ואולי גורם סיכון לתוצאות בריאותיות גרועות יותר בקרב תת-קבוצה שלהם."

עוד ב-

מקורבים למגישת חדשות הבוקר שהתאבדה: "סבלה מדיכאון עמוק"

לכתבה המלאה

פרופ' ורדרי, בשיתוף מישל ליווינגס ואמילי סמית'-גרינאווי מאוניברסיטת דרום קליפורניה, ורייצ'ל מרגוליס מאוניברסיטת מערב אונטריו, חקרו שכול (אובדן של אדם אהוב) במהלך מגיפת ה-COVID-19. לאורך הדרך, החוקרים שמו לב לכמה מעט עבודה נעשתה תוך התמקדות ספציפית במות של סבא וסבתא במהלך שנות העשרה של האדם.