ועדת השרים לחקיקה אישרה אתמול (ראשון) את חוק האקלים והוא צפוי לדון במושב הקיץ של הכנסת. מהודעת המשרד להגנת הסביבה עולה כי החוק לא צפוי לעגן בחקיקה יעד של 27% עד שנת 2030 (בהשוואה ל-2015), זאת למרות ביקורת רבה מצד חברי כנסת ופעילי סביבה בשל הדרישה של משרדי ממשלה שונים להימנע מלעגן יעד זה בחקיקה, ביניהם משרד האוצר שטען כי ישראל תתקשה לעמוד ביעדים אלו, תוך התחשבות בצעדים סבירים במשק הישראלי. במקום זה החוק במתכונתו הנוכחית מפנה להחלטת ממשלה ביחס ליעדים לטווח הקצר.

לצורך עמידה ביעדים, ייעשה שימוש בתוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה שתוגש לאישור הממשלה על ידי השרה להגנת הסביבה, לאחר עבודה ממשלתית משותפת. כמו כן, בעצומת גלזגו עליה חתומה ישראל, התחייבו מדינות מערביות רבות להביא לצמצום של 45% פליטות עד שנת 2030, והיעד שמציבה ישראל עדיין מהווה יעד נמוך ביחס למדינות מפותחות אחרות.
 

צעד נוסף שהיה נתון במחלוקת ונידון לאחרונה, בוועדה טרומית לקראת החוק, הוא הסעיף שהוצג בטיוטת החוק לפיו תכניות היערכות של המשרדים להתמודדות עם המשבר יהיו וולונטריות בלבד. כעת נכתב בהודעה לתקשורת: "חוק האקלים מבטיח כי משרדי הממשלה וגופים נוספים יכינו תוכניות היערכות לשינוי אקלים, ייבנו יכולות ויישמו וידווחו עליהן אחת לשנה. התוכניות יאושרו תוך שנתיים, ועדכון התוכניות יתבצע כל חמש שנים". אולם לא ברור באיזה מתכונת יעבור הסעיף בסופו של דבר, והאם הוא יחייב את כל המשרדים הרלוונטיים.
 

עוד ב-

לסמן וי? חוק אקלים צפוי לעבור ללא יעדי פליטה

לכתבה המלאה

סעיף נוסף בחוק הוא הוא חובת ביצוע של הערכת סיכון אקלימית לגבי תוכניות רלוונטיות המוגשות על ידי רשות הציבורית לאישור הממשלה, ואשר יש בהן כדי להשפיע באופן משמעותי  על פליטות גזי חממה או על שינויי אקלים. הודעת המשרד להגנת סביבה נכתב כי: "הממשלה תקבע תוך שנה מתחילת החוק מנגנונים הייעודיים להערכת סיכון אקלימית בישראל ואופן יישומם". מכאן שככל הנראה תמנע הממשלה מלהטיל סעיף של הערכת סיכון מקומי גם על רשויות מקומיות, המקדמות פרויקטים תשתיתיים הרבים שעשויים לתרום לפליטת גזי חממה.
 

 
בנוסף צפוי החוק לכלול: הקמת ועדת שרים לענייני אקלים בראשות ראש הממשלה, ועדה מייעצת לשינויי אקלים שתורכב מנציגי משרדי הממשלה וכן ועדת מומחים בינתחומית אקדמית עצמאית.