בוב ניוהארט, הקומיקאי והשחקן שהפך את הגמגום המתוזמן והעצבנות המבוקרת לאמנות, הלך לעולמו בגיל 94 בביתו בלוס אנג'לס. מותו מסמן את סופו של עידן בקומדיה האמריקאית, עידן שבו הומור עדין ואינטליגנטי שלט בכיפה. ניוהארט, שנולד בשיקגו ב-1929, עבר מסע מרתק מרואה חשבון שקט לאחד הקומיקאים המשפיעים והאהובים ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקאית.

הקריירה של ניוהארט הייתה רצופת הצלחות, החל מאלבום הסטנדאפ הפורץ שלו ב-1960, "The Button-Down Mind of Bob Newhart", שזיכה אותו בשני פרסי גראמי, ועד לתפקידיו האייקוניים בסדרות הטלוויזיה "המופע של בוב ניוהארט" ו"ניוהארט". סגנונו הייחודי, המשלב הומור יבש עם תזמון מושלם, הפך אותו לאחד הקומיקאים המוערכים ביותר בתעשייה. למרות הצלחתו המסחררת, ניוהארט נאלץ להמתין עד 2013 כדי לזכות בפרס האמי הנכסף, על תפקידו ב"המפץ הגדול".

מאחורי הפרסונה הציבורית השקטה והמאופקת, הסתתר אדם מורכב יותר. בריאיון נדיר משנת 1990, חשף ניוהארט טפח מאישיותו האמיתית: "אני נוטה למצוא הומור במורבידי. 85 אחוז ממני זה מה שרואים בתוכנית, ו-15 האחוזים האחרים הם אדם חולה מאוד, עם מוח מאוד מטורף". הצהרה זו מספקת הצצה נדירה לתהליך היצירתי שמאחורי ההומור המעודן והאינטליגנטי שלו.

עוד ב-

הקומיקאי בקמפיין חשוב: "אמא שלי לא מדברת כבר שנה"

לכתבה המלאה

מורשתו של ניוהארט חורגת מעבר להישגיו המרשימים בתעשיית הבידור. הוא היה מודל לחיקוי עבור דורות של קומיקאים, והוכיח שאפשר להצחיק מבלי לרדת לבוטות או וולגריות. יכולתו לשלב הומור עם חמלה ואינטליגנציה השפיעה עמוקות על הקומדיה האמריקאית. כעת, כשהמסך יורד על חייו של בוב ניוהארט, נותר לנו רק לחגוג את המורשת העשירה שהשאיר אחריו - מורשת של צחוק, חוכמה ואנושיות, שתמשיך להדהד עוד שנים רבות.