אחת הסכנות הגדולות אליהן גולשת הכלכלה הישראלית, מעבר לברור מאליו, היא העובדה שללא קשר לריבית או למצבה של הכלכלה בטווח הקצר, הרי שהמשקיעים הזרים (והמקומיים) ידרשו ריביות/ תשואות גבוהות יותר כשמדובר בישראל. כלומר, פרמיית הסיכון של ישראל עולה בפועל, גם אם לא אומרים את זה.

"הבנקים המרכזיים נשמעים כיום ניציים מאוד ונחושים להחזיר את האינפלציה למקומה הטבעי אבל כמובן שקל להישמע ניצי כששיעור האבטלה נמוך כל כך. האם גם תוך כדי המיתון והלחצים החברתיים והפוליטיים שהוא יביא איתו הבנקים המרכזיים ברחבי העולם ישמרו על הנחישות שלהם? נקווה שכן אבל קשה לומר זאת בוודאות.

"מצד שני, משבר הקורונה והטיפול של הממשלות בצד הכלכלי שלו החזיר לשיח הפוליטי את היכולת לתמוך בכלכלה, אחרי שנים של התמקדות באחריות פיסקאלית וניסיון לטפל בגירעונות וחובות העתק של המדינות במערב.

"לא מן הנמנע שגם במהלך השנה הקרובה הממשלות, שבדרך כלל מסתכלות בעיקר לטווח הקצר משיקולים פוליטיים, ירצו להפעיל כלים דומים על מנת לתמוך בבוחרים שלהם. שימוש יתר בכלים כאלו למעשה יקזז מהשפעות הריבית ובכך לא יאפשר לאינפלציה לחזור למקומה ו/או יכריח את הבנקים המרכזיים להמשיך ולהעלות את הריבית יותר מהנדרש. אגב, בישראל למשל מדובר על סיכון שבהחלט צריך לקחת בחשבון על רקע הסכמי השכר, ההתחייבויות הקואליציוניות וההשפעה של מדיניות הממשלה על שער הדולר.

עוד ב-

מה הפחיד את הנגיד? בשוק ההון מתחילים באמת לדאוג מהממשלה

לכתבה המלאה

"בשורה התחתונה" כותב גרינפלד ללקוחות פסגות, "בעיות מסורתיות פותרים בכלים מסורתיים וזה בדיוק מה שקורה כעת במחזור הכלכלי. העלאות הריבית יקררו את הכלכלה העולמית ויחזירו את האינפלציה למקומה, זאת כמובן בהנחה שמקבלי ההחלטות יעשו מה שהם צריכים לעשות, גם כשהמצב יהיה קשה יותר מזה הנוכחי". הוא מסיים.