זה סיפור צרכני מעניין וחשוב, אפילו חשוב מאוד. הפיקוח על הבנקים שבבנק ישראל הטיל קנס של כמיליון שקל על בנק לאומי ומאחר וזה גבה עמלה גבוהה מהעמלה המקסימלית שבנק ישראל מתיר.

הסיפור הזה מתחיל כשלקוח של הבנק גילה כי הבנק גבה ממנו עמלה של 140 שקל בגין מכתב התראה שנשלח אליו. הלקוח לא התעצל, בדק וגילה כי העמלה המקסימלית שמותר לבנק לגבות על מכתב התראה הוא חמישה שקלים בלבד.

הלקוח פנה למחלקת פניות הציבור בפיקוח על הבנקים וזה החל בבדיקת התלונה. הבדיקה העלתה כי בנק לאומי נהג לגבות מלקוחות 140 שקל עמלה בעוד בנק ישראל מתיר גבייה של 5 שקלים לכל הודעת התראה. זה היה חוצה בנק ולכן הפיקוח על הבנקים הטיל קנס גבוה על הבנק במטרה להראות למערכת כולה כי יש להקפיד על הוראות בנק ישראל.

לסיפור הזה יש חשיבות בשני מישורים כשבאף אחד מהן לא נמצא בנק לאומי. המישור הראשון הוא שבנק ישראל לא יהסס להטיל קנסות על בנק ככל שיפעל בניגוד להוראות שנועדו להגן על הלקוחות.

המישור השני הוא הדרך שהמידע הגיע לפיקוח וזה באמצעות פנייה של לקוח, שגרתית למדיי, למחלקת פניות הציבור של הפיקוח על הבנקים וזה התייחס אליה ברצינות.

המסקנה המתבקשת היא שבנק ישראל פעל באופן יעיל ואיכותי שרק מביא להגברת האמון במערכת. הדבר השני הוא ככל שהלקוחות של המערכת הבנקאית יעשו שימוש בכלי שנותן בנק ישראל לציבור, ויפנה את תשומת ליבו של הפיקוח בכל מקום בו נגרמת לו עוולה, הרי שהפיקוח יטפל. וכאן החשיבות הגדולה שהדרך לייצר אמון ציבורי במערכת כלשהי היא להתייחס אליו ברצינות.