כיצד מצליחה אפליקציית הניווט הפופולרית Waze לדעת מראש את זמן הגעתנו ליעד ולהציגו בפנינו? נכון, זו שאלה קצת פחות רלוונטית לימי סגר, אבל יגאל פטריאנו - מהנדס תוכנה בכיר במרכז הפיתוח חברה - החליט לחשוף לראשונה את הפרקטיקה ומתברר שהיא מורכבת ומתוחכמת במיוחד.

באופן כללי, מודל החיזוי של ווייז נסמך על שני אפיקי מידע: נתונים היסטוריים ועדכונים בזמן אמת. הנתונים ההיסטוריים כוללים מידע שמערכת הניטור של ווייז אוספת על נסיעות קודמות של משתמשים שעברו בנתיב הנסיעה המתוכנן ובודקת את המהירויות הממוצעות בכל מקטע דרך. המערכת דוגמת את הנתונים אחת לחצי שעה ובסך הכל 48 פעמים ביום. ה-ETA (זמן ההגעה המשוער) שמקבל המשתמש לצד המסלול שנבחר עבורו מבוסס על נתונים כאלה מ-8 השבועות שקדמו לחיפוש הנוכחי.

לכך, מוסיפה מערכת חיזוי זמן ההגעה את העדכונים שהיא מקבלת בזמן אמת מנהגים בשטח על תאונות דרכים, פקקים, עבודות בכביש, סגירת נתיבים וכיוצ"ב, ובעזרת סדרה של משוואות מתמטיות היא מגיעה למהירות הממוצעת הצפויה למסלול הרלוונטי, ממנה נגזר זמן ההגעה המשוער. מטבע הדברים, נתוני המהירות שהמערכת אוספת כוללים גם סטיות תקן משמעותיות שמקורן בנהגים שנוסעים לאט או מהר באופן קיצוני. כדי לשפר את דיוק החיזוי, המערכת לא מכניסה את הנתונים הללו לחישוב הסופי, אבל בהחלט כן מתחשבת בסוג הרכב שנבחר לנסיעה - עניין משמעותי מאוד כשמדובר ברכב דו-גלגלי, באוטובוס או במונית.

הסיבה העיקרית לכך שלעתים זמן ההגעה המשוער מתארך תוך כדי נסיעה היא, כמובן, השינויים התכופים בעדכונים בזמן אמת - למשל, בדיווחים על פקקים. האלגוריתם של ווייז, אגב, לא ממהר לשנות את מועד ההגעה, או לשנות מסלול, מיד עם קבלת דיווח על פקק תנועה בהמשך הדרך, אלא ממתין לקבלת מספר דיווחים על כך. לעתים די קרובות, כידוע, נהג מגיע ליעד לפני הזמן המשוער - זאת, בעיקר מכיוון שווייז נותנת מרווח ביטחון בהערכת הזמן המשוער, אבל גם נוכח העובדה שנהגים רבים פשוט נוסעים במהירות גבוהה מהמותר בחוק. אמנם ווייז היא סטארט-אפ ישראלי, אבל אי אפשר לצפות ממנה גם להיות מותאמת להרגלי הנהיגה של הנהג הישראלי.