לפעמים קשה להאמין שהוקרן דבר כזה בישראל - במיוחד לאור הרוחות ובראשן תנועת "מי טו" ששינו את תעשיית התרבות והבידור בשנים האחרונות - אבל זהו הסרט הישראלי הנצפה ביותר בכל הזמנים, עם 1,350,000 צופים שהגיעו לקולנוע, כמעט ממחצית תושבי המדינה אז. 

על פי כתבות בעיתונות מאותה התקופה, בני נוער שהיו כנראה מתחת לגיל 16 (הגיל המינימלי שנקבע לצפייה בסרט), הסתננו לבתי הקולנוע כדי לצפות בעלילותיהם של בנצי, מומו ויודל'ה. ולא רק לבתי הקולנוע הגיע ההצלחה - הסרט נכלל ברשימות המועמדים הסופית לזכייה בגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.

אחד הדברים שיכולים להסביר את ההצלחה הן הדומיננטיות של מפיקי הסרט מנחם גולן ויורם גלובוס בקולנוע הישראלי, וכמובן ההצלחות המקדימות של הבמאי בועז דוידזון והתסריטאי אלי תבור, שאחראים יחד על סרטי הבורקס הגדולים ביותר.

העובדה שהשיא שקבע הסרט, שיצא בשנת 1978, לא נשבר עד היום, דווקא לא מפתיעה כל כך. ברשימת מאה הסרטים הישראלים הנצפים ביותר בכל הזמנים, רק 17(!) יצאו אחרי שנת 2000. הראשון שהגיעה לעשירייה הראשונה במילניום הנוכחי הוא "לשחרר את שולי" שהתייצב במקום הרביעי והמכובד.

עם זאת, בהתחשב בסרטים שנוצרו באותה תקופת זוהר של הקולנוע הישראלי, זה לא דבר של מה בכך שהסרט הזה כבש את המקום הראשון. מי-טו אמנם לא היה, אבל היו, אפילו יותר מהיום, הורים ומחנכים ממורמרים מהיום שהזדעקו על "השחתת הנוער". 

סדרות וסרטים ישראלים לא בוחלים גם היום בגסויות וצילומי עירום, ולמרות הכל החברה הישראלית כנראה שמרנית/פתוחה באותה המידה כמו אז. אבל השינוי שכן התרחש הוא ההסתכלות על העירום ועל מעמד האישה. בעוד בעבר הרשו לעצמם יוצרי הקולנוע "להשתעשע" עם בחורות ולהציג דמויות כמו "סטלה המגמרת", היום כנראה הם היו הולכים בכיוון שהלך בו מאור זגורי בסרטו "בתולים" שהציג את ההורמונים בגיל הנעורים ממבט אירוטי עדין ורציני יותר.

עוד ב-

האם לשחרר את שולי ניצח בקופות ביום הקולנוע הישראלי?

לכתבה המלאה