כסף וצרכנות
אל על ואגד אחראיות ליוקר המחיה? התעשייה הישראלית הצילה אותנו
החברות הישראליות הן לא הגורם הבלעדי, גם לא העיקרי, ליוקר המחיה. הכלכלה הישראלית סובלת משורה של חוליים, חסמים ואתגרים, שרבים מהם נובעים מכשלי מדיניות ארוכי שנים. אלו כשלים שהממשלה חייבת לטפל בהם, לצד ולא במקום ההקלות על הייבוא. תעשייה כחול לבן אינה מילה גסה | טור אורח
אחד הפתרונות הבולטים ליוקר המחיה שהמדינה מנסה, או לכל הפחות ניסתה, לקדם בשנה האחרונה הוא הגדלת הייבוא. רפורמת "מה שטוב לאירופה", שאמנם קצת נתקעה בינתיים, היא למעשה מהלך שנועד להגביר את התחרות, בתקווה שהגדלת המגוון של המוצרים תוביל להפחתת עלויות אשר תתגלגל לצרכנים.
שוק פתוח וחופשי הוא תנאי לשגשוג, ועל אחת כמה במדינת אי כמו ישראל, שמייבאת חלק גדול מאוד מהמזון והמוצרים שהיא צורכת, אולם ההתמקדות בייבוא מפספסת מגזר קריטי לכלכלה ולביטחון הלאומי שלנו.
כשפרצה המלחמה, ובכל פעם שחלה הסלמה משמעותית, עשרות חברות תעופה ביטלו את הטיסות לישראל וממנה. חברות שילוח ימי רבות לא מוכנות לעגון בנמלי הארץ ופרמיות הביטוח שלהן זינקו במאות אחוזים. רק אחרי שארדואן הטיל עלינו חרם מוחלט הבנו עד כמה מגזרים שלמים פיתחו תלות בייבוא מטורקיה. עם כל הצער והתקווה, לא נראה שהמצב הזה עומד להשתנות בקרוב.
לבד מהמלחמה, ולא בלי קשר אליה, יוקר המחייה והמשבר הכלכלי הם אכן הנושאים החשובים והמטרידים ביותר כל ישראלי. אחת הנטיות הטבעיות שלנו, לצערי פעמים רבות בהובלה של פוליטיקאים פופוליסטיים, היא לחפש אשמים ולא פתרונות. הטרנד בשנים האחרונות הוא להאשים דווקא את החברות הישראליות, כמו חברת התעופה אל על, יצרני טואלטיקה ויצרניות המזון, בכל תחלואי הכלכלה. זהו עוול כפול.
לולא אל על ושאר חברות התעופה הישראליות מאות אזרחים, רבים מהם לוחמים במילואים, לא היו יכולים להגיע לישראל בימים שאחרי השבעה באוקטובר. ללא אגד, חברת התחבורה הישראלית המובילה, אלפי חיילים לא יכלו להגיע לבסיסים ושטחי הכינוס. לולא החקלאים ויצרני המזון הישראליים, כמו תנובה, שטראוס, אסם, יד מרדכי ועוד, היינו עלולים להיקלע למשבר חריף ולהזדקק בעצמנו לסיוע הומניטרי.
בלי ההירתמות המיידית של עוד מאות חברות וגופים, שפעלו קודם כל מתוך תחושת שליחות ודחיפות, מבלי לקבל פיצוי, אני לא רוצה לחשוב באיזה מצב היינו היום. עובדים רבים עבדו תחת אש וסיכנו את חייהם. כמעט עשרה אחוזים מעובדי חברות אלו שירתו במילואים. בזכות אותם עובדים יש לנו עצמאות תזונתית, תחבורתית, אנרגטית ועוד.
שנית, החברות הישראליות הן לא הגורם הבלעדי, גם לא העיקרי, ליוקר המחיה. הכלכלה הישראלית סובלת משורה של חוליים, חסמים ואתגרים, שרבים מהם נובעים מכשלי מדיניות ארוכי שנים. אלו כשלים שהממשלה חייבת לטפל בהם, לצד ולא במקום ההקלות על הייבוא.
אסור שהמלחמה ביוקר המחייה תהפוך למלחמה בחברות הישראליות. אין לנו פריווילגיה להחליש את המגזר היצרני בישראל, שכפי שחווינו על בשרינו בשעת חירום הוא היחיד שיציל אותנו. צריך לטפל ביוקר המחייה, אך גם לא לפגוע בביטחון התזונתי, האנרגטי והתחבורתי של מדינת ישראל, שהם מרכיבים של הביטחון הלאומי. צריך להקל על הייבוא, אבל לא לשכוח גם את היצרנים הישראלים.
הכותב: משה דבי, מייסד ויו"ר קבוצת יחסי הציבור והאסטרטגיה דבי תקשורת
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(1):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
1.הבעיה זה הממשלה!!!!אנצי!!!! 08/2024/27הגב לתגובה זו0 0כשפוליטיקאים נבחרים על מצע סקטוריאלי, אז זה בדיוק החוקים שיהיו וממש לא משנה איזה מגזר.כשהממשלה מעדיפה את החרדים מצד 1 ומונופולים מצד שני,אז יש יוקר מחיה! אם הממשלה הייתה עושה פרומיל כמו באירופה וארצות הברית ומחוקקת חוקים כדי שיהיה איזון בין הציבור לעסקים,אז יוקר המחיה היה יורד,אבל ככה זה שכל פוליטיקאי דואג לכסאו ומיד בסיום הקדנציה בכנסת הוא הולך לעבוד באותם החברות שעליהם פיקח!!!! כפוליטיקאי.סגור
