ישראל, 2045: מדינה שהפסידה במבחן החשוב ביותר – המבחן של העתיד.

האור הראשון של הבוקר בקושי חודר מבעד לאובך העוטף את העיר פתח תקווה. הדירה הקטנה שבה מתגוררת משפחת ישראלי מתמלאת בקולות השגרה: המקרר המזמזם במאמץ קלוש, ברז המטפטף במטבח, ורעש הרחוב החודר מבעד לחלון.

יונתן, בן 42, מתעורר מוקדם, אבל הוא יודע שאין סיבה למהר. המפעל שבו הוא עובד צמצם את שעות הפעילות בעקבות הירידה בייצור. "שוב אין הזמנות," אמר לו המנהל בשבוע שעבר, "הלקוחות מעדיפים לעבוד עם חברות מחו"ל."

הירידה שהובילה להתרסקות

הכול התחיל בשנות ה-20 של המאה ה-21, כשהנתונים הראשונים על ההידרדרות בהישגי התלמידים החלו לצוף. דו"ח TIMSS 2024 חשף ירידה חדה בהישגי תלמידי ישראל במתמטיקה ובמדעים. מערכת החינוך לא התאימה עצמה לעולם המתפתח, להתפתחות הטכנולוגית. התלמידים של היום - דור ותמר - לא לומדים תכנים עדכניים. חומרי הלימוד לא עודכנו שנים, מעמדם של המורים נחלש, תלמידי ישראל לא פיתחו מיומנויות הנדרשות בשוק העבודה המשתנה ללא הרף, לימודי הליב"ה הוזנחו והם אינם מנת חלקם של כל תלמידי ישראל, שיטות הלימוד מיושנות.

הכתובת הייתה על הקיר: ללא בסיס חזק במתמטיקה ובמדעים, מדינת ישראל איבדה את יתרונה. תחום ההייטק, שפעם היה קטר הצמיחה של הכלכלה הישראלית, החל לדעוך.

השפעה על הכלכלה, על שוק העבודה שנשאר מאחור, על כושר ההשתכרות העתידי של תלמידי ישראל, צפויה. ברור שרק תוכנית ארוכת טווח אליה תהייה מחוייבת כל ממשלה וכל שר חינוך בעשורים הקרובים, עם מיקוד במצויינות, בצמיחה ובצמצום הפערים תוכל לעצור את הקריסה. במקום לתקן את המצב, הממשלות שבאו אחר כך התעלמו מהנתונים.

בלה אברהמס. צילום: אינטל 

העתיד שנעלם

בערב, אחרי שהילדים הולכים לישון, יונתן ומיכל יושבים יחד במטבח. "איך הגענו לזה?" היא שואלת בשקט. "לא יודע," הוא עונה. "אולי זה התחיל כשלא השקיעו בחינוך. אולי כשכולם חשבו שההייטק ימשיך לנצח, בלי לדאוג לדור הבא."

הוא מביט מהחלון אל הרחוב החשוך. פעם הוא חלם שילדיו יהיו מהנדסים, חוקרים, אנשים שיובילו את העולם. עכשיו הוא רק מקווה שהם יצליחו לשרוד.

הכותבת: בלה אברהמס, סמנכ"לית קשרי חוץ ישראל ושווקים גלובאליים באינטל