העורף של עולם הירושות: קטינים

לפני כ-15 שנים מוניתי לראשונה לשמש "אפוטרופסית" על קטינים שאימם נפטרה ממחלה קשה בעודם בני 3 ועם מותה הסתבר שילדיה הקטנטנים ירשו מסך חסכונותיה וביטוחיה  למעלה מ- 5 מיליון ש"ח, שעברו, באופן טבעי לניהולו של אביהם, האפוטרופוס הטבעי שלהם, ללא קשר כמובן לעובדה שהנפטרת ואבי הקטינים התגרשו כמה שנים קודם לכן. 

לבית המשפט פנתה הדודה של הילדים, האחות של האם, שסיפרה בכתב תביעתה כי זמן קצר לאחר פטירת האם רכש האב ג'יפ חדש שערכו כמיליון ש"ח ומתנהל ברהבתנות כספית ועולה בליבה חשש כבד כי הוא מבזבז את כספי ירושת הילדים. האב מצידו כמובן הדף טענות אלו וטען שהדודה ממשיכה את "מלחמת הגירושין".
בית המשפט לענייני משפחה מינה אותי לבדוק את הטענות, לבדוק בעצם היכן שמור כספי ירושת הקטינים ולצערי , ואולי אף לשמחתי בשלב הזה, הסתבר שטענות הדודה נכונות וכי האב קנה לעצמו את הג'יפ היקר מכספי ירושת הקטינים, הספיק לבזבז עוד כמה מאות אלפי שקלים וכאן, עם המינוי שלי, נעצרו הבזבוזים. זה היה התיק הראשון ומאז שימשתי במאות תיקים כאלו כאפוטרופוסית לדין או לרכוש של קטינים וחסויים. 

השבוע, במסגרת הפניות העצובות של התמודדות משפחות הנרצחים עם הקטינים היתומים, גם פגשתי סבים מודאגים, דודים ודודות מודאגים, שיודעים שקטינים יורשים סכומים מבוטלים שאמורים להישמר לעתידם, אך ההורה השני "מועד לפורענות" בהקשר זה וסבורים כי בהיותו האפוטרופוס הטבעי- אין מה לעשות. 

אז זהו שיש. 

אכן, נקודת המוצא המשפטית בחוק הכשרות המשפטית, המעניק להורה את האחריות לגופו ולרכושו של הקטינים יוצאי חלציו  ומכאן מפקיר החוק את ירושת הקטינים לגורלה ולגורלם, אך בדיוק בשביל זה עוד יש שופטים בירושלים, ולא רק. שופטי בית המשפט למשפחה ברחבי ישראל מתמודדים בימים אלו עם בקשות מורכבות מעין אלו להיכנס אל התא המשפחתי המדמם גם ככה, לאחר שנרצחו מי מההורים של הקטינים, ולהכניס מנגנון מפקח על כספי הירושה של הקטינים, והם הרי עוד יצטרכו את הכספים האלו, לטיפול, לשיקום ולבניית עתידם. 

הפיקוח שהמערכת המשפטית מכניסה לא תמיד מעיק, אך תמיד מוסיף מנגנון פיקוח וביקורת שלא יהיה חלילה שימוש לרעה בכספים אלו וודאי שלא יהיה שימוש שלא לצרכי הילדים נטו.  פיקוח מהסוג הזה הספציפי לא מתערב ביום ביום ובהנחה שהטיפול וגידול  הילדים על ידי ההורה השני, או על ידי בני המשפחה האחרים שנותרו בחיים, מיטיב עם הקטינים, אזי לא יתערבו אלא בפיקוח על הכספים. וכשיש סיבה טובה לכך.

אלו לא תיקים פשוטים וודאי שאם לא די במתחים קודמים, התערבות מהסוג הזה מכניסה דם רע ומתחים קשים וכואבים אל התא המשפחתי, אך בתוך כל אלו כאשר קטינים שאיבדו הורה וכספי ירושתם בסכנה, ייתכן ונכון להקריב קורבן ריגשי, משפחתי כלשהו כדי להבטיח שכספים אלו לא יבוזבזו באופן חסר אחריות בידי מי שלא אמור לעשות זאת. 

וזו אינה קריאה חלילה למלחמות משפחתיות נוספות, היפך דבר, בימים אלו של מלחמות מבחוץ חלה עלינו חובה כפולה ומכופלת להימנע ממלחמות בבית ועדיין, ואולי מעל לכל, לשמור על הילדים שלנו ועל עתידם. 

כותבת הטור: עו"ד אווה שטיינמץ, שותפה מייסדת במשרד א.אלטו קליין שטיינמץ ושות'