מה חשוב לעובד/ת הישראלי/ת במקום העבודה?

19 שנים ברציפות שאנו ב-COFACE BDI עורכים את סקר החברות שהכי טוב לעבוד בהן, בשיתוף מגזין דה מרקר. מאות אלפי עובדים משתפים אותנו על פני כמעט שנה ברצונות שלהם, במחשבות בחשיבות של המאפיינים השונים של שוק העבודה עבורם ואפילו בתוכניות העתידיות שלהם.

השנה – 300,000 עובדים ענו של שאלותינו, שיא בסקרי קהל בתחום התעסוקה ובכלל. אחרי 19 שנה אפשר בהחלט לומר – ראינו ושמענו כבר הכול. בכל זאת הסקר הייחודי הזה מצליח להפתיע אותנו כל שנה מחדש. בשנה שעברה הופתענו לגלות כי אף  שתקופת הסקר התרחשה מייד לאחר משבר הקורונה, מידת הנאמנות של העובדים דווקא ירדה ורצונם "להיאחז" במקום העבודה הקיים פחת.

בשלהי התקופה הקודמת גילינו שהמשתנים החשובים לעובד משקפים רצון למהפך בחיים, לשינוי בסגנון החיים ולסגירת פערים ביחס עבודה – פנאי. הסקנו שהשנה נראה שינויים נוספים במקדמים הללו אשר ישקפו יותר את העובדים לשינויי מהותי. ובכן... לא בדיוק. אומנם שוק העבודה השתנה, וחלק גדול מהשינויים הינם מבניים ובהחלט יישארו כחלק מההתנהלות העתידית של השוק. כך למשל השינוי הגדול בעבודה היברידית והשינוי ביחס עבודה – פנאי אבל בכל מה שקשור לרצון העובדים לניידות ושנוי כיוון התמונה השתנתה. 

בראש ובראשונה הנתונים מראים כי הביטחון העצמי של העובדים עלה באופן ניכר. לשאלה האם אתה חושב שתתקדמי במקום העבודה ענו בחיוב 68% מהגברים ו-61% מהנשים לעומת 60% ו-55% בהתאמה בשנה שעברה. 

רוב מוחלט של העובדים 82% יציעו עצמם לתפקיד שיתפנה בארגון (לעומת רק 69% בשנה שעברה) ו-65% בטוחים שיתקדמו במקום עבודתם (לעומת 58% בשנה שעברה). במקביל לביטחון העצמי שופר גם כנראה "השקט הנפשי": רק 37% דיווחו שהם בודקים אפשרויות תעסוקה מחוץ לארגון לעומת 44% בשנה קודמת. יתכן כמובן שהירידה בשיעור הבודקים מחוץ לארגון נובעת דווקא ממצב המשק ומהידיעה שאין טעם לחפש כרגע אפשרויות אחרות וכדאי להסתפק במה שיש.

גם שיעור העובדים החושבים לבצע הסבה מקצועית ירד השנה ל-28% וגם - תחזיקו חזק - 67.5% מהעובדים מגדירים את עצמם "כטאלנט" במקום העבודה. אחוז העובדים שמרגישים שמקום העבודה מניע אותם לתרום ולהגיע להישגים עלה באופן ניכר השנה ביותר מ-65% ל-75%. 

הביטחון העצמי – הגדל – של העובדים מפתיע כי בשנה האחרונה אפשר להרגיש מעבר בשוק התעסוקה משוק של "עובדים" לשוק של "מעסיקים". שינוי זה אומנם כאמור, הוריד את הרצון לעזוב מקום עבודה נוכחי, ואף "לקחת סיכון" בהסבה מקצועית, אבל לא פגע בביטחון  וגם לא ברצון לשכר הולם. רק 41% חושבים שהם מקבלים שכר הולם לתפקידם לעומת 47% בשנה שעברה (אצל הנשים הירידה אפילו דרמטית יותר מ-43% ל-33%) , אבל בשלב זה לפחות חשיבות השכר לעובדים ירדה, והם נשענים על מאפיינים חשובים אחרים שמשאירים אותם במקום העבודה. 

הגידול בביטחון העצמי באסרטיביות של העובד ובשאיפה ליותר משתקף לראשונה באופן ניכר אצל נשים. השנה - 33% מהנשים בלבד חושבות שהן מקבלות שכר ההולם את תפקידן, לעומת 43% בשנה שעברה. 61% מהנשים חושבות שהן תתקדמנה במקום העובדה – הפער מול הגברים (68%) מתחיל להיסגר, וכך גם האמונה של העובדות שהן מגיעות למיצוי כישורים – השנה 61% בקרב הנשים מעריכות שהן יכולות להגיע למיצוי כישורים במקום העבודה. 

הגמישות שמפגינים מקומות עבודה רבים בכל הקשור לשעות עבודה, ולעבודה מרחוק, הפחית את ה"לחץ" של הנשים והצורך לשפר את התמהיל בין עבודה לפנאי. בעקבות זאת לשאלה "מה יפתה אותך לעזוב את מקום עבודתך?" ציינו רק 6.8% מהנשים את שיפור היחס עבודה-בית כגורם שישפיע.

לאן כל זה מוביל? השנה אולי קשה במיוחד לחזות. משתנים רבים שינו כיוון וחזרו לממדים שלהם טרום הקורונה – כך למשל נושאים כמו – חיפשו משמעות, הקשר עם ההנהלה, הרצון למעורבות ושייכות. האם זו מגמה שתמשיך? בואו ניפגש כאן בעמוד הזה בעוד שנה.