אל תרחם. תגרום לתוקף לשלם

פיצוי כספי שמשולם בעקבות עבירת אלימות, מין או המתה, לעולם לא ישיב לקורבן את שלוות הנפש או יכחיד את הטראומה שחווה, אך הוא בהחלט מהווה אמצעי נוסף למיצוי הדין עם המעוול.

אלא שחרף ריבוי מקרי האלימות בחברה הישראלית, המציאות מלמדת כי שיעור אזוטרי מהנפגעים פועלים למימוש זכותם ומגישים נגד התוקף תביעה נזיקית. מנתונים שהוגשו לשר המשפטים, עולה כי רק 4% מנפגעי העבירה פועלים במישור זה. למעשה, מתוך 8,237 נאשמים שהורשעו בהליך פלילי בגין עבירות אלימות, מין והמתה,  הוגשה תביעת נזיקין רק נגד 313.

בדיקת הנושא נעשתה בעקבות המלצות ועדת ברלינגר שהתכנסה כדי לבחון את הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי. במסגרת מסקנותיה, בין היתר, נמצא כי קיים פער ניכר בין הסדרת הזכויות החוקתיות לנפגעי עבירה, לבין יישומן נוכח הנגשה חלקית של הזכויות וכשלים ביידוע נפגעי העבירה על זכויותיהם. לאור הפער שנמצא הוחלט כאמור לבחון גם את סוגיית מימוש הזכות של הנפגעים להגשת תביעה נזיקית, ובפעם הראשונה נאספו נתונים רשמיים על כמות התביעות בהליך אזרחי. הנתונים הצביעו, בין היתר, על קשיים וחסמים בפני הקורבנות, החל מהיעדר מידע, היעדר משאבים נפשיים, טענה לחוסר אמון במערכת המשפט, חשש מפני החזרה לטראומה והעיסוק בה ועד לחוסר במשאבים.

מסקנות הוועדה היו ברורות, ונתקבלו פה אחד, במסגרתן, הומלץ על הקמת מנגנוני גישור ייעודיים לתביעות אזרחיות של נפגעי עבירה, הפחתה באגרות הוצאה לפועל, ותיקוני חקיקה להארכת תקופת ההתיישנות המותרת לצורך הגשת תביעה אזרחית בכל סוגי העבירות. המלצה חשובה נוספת בדו"ח נוגעת להענקת אמצעי ביטחון לנפגע העבירה כדי שלא יחשוש לנהל הליך נגד הפוגע. כמו כן, הוברר כי קיימת חשיבות מכרעת לידוע נפגעי העבירה בנוגע לזכויותיהם האזרחיות ויכולתם לתבוע את הפוגע המורשע, מתן זכות עיון לנפגע עבירה בהכרעת הדין ובגזר הדין על מנת שיוכל לבסס תביעתו.

הצורך ביישום המסקנות דחוף ואקוטי אף יותר מכפי שנדמה לכם. האלימות המדוברת, אינה מתרחשת רק בתוככי הבתים או בקרנות הרחוב, אלא מתקרבת אל כל אחד ואחד מאיתנו: "אנחנו רואים קלות בלתי נסבלת של שימוש בנשק חם או קר. הפכנו לחברה הרבה יותר אלימה", ציין לאחרונה תנ"צ עו"ד דדו זמיר, ראש חטיבת התביעות במשטרת ישראל, על רקע העלייה במספר אירועי האלימות על הכביש. המדובר על מאות רבות של מקרי אלימות, חלקם חמורים, שמתרחשים מידי שנה.

הגורם שנדרש להרים את הכפפה הוא משרד המשפטים שצריך להקצות את המשאבים הנדרשים ליישום המסקנות שפורטו מעלה. במסגרת אחריותו עליו גם להביא לידיעת נפגעי העבירה כי ביכולתם להגיש תביעה אזרחית, אף אם הוחלט שלא למצות את ההליך הפלילי כנגד התוקף. למעשה, בעוד שכדי להשיג הרשעה פלילית צריך הוכחה "מעבר לכל ספק סביר" והוכחת "יסוד נפשי", כמו "כוונה", הרי שבתביעה אזרחית או נזיקית לא נדרשת רמת הוכחה מעבר לכל ספק סביר, אלא בשיעור של 51% ואין צורך להוכיח יסוד נפשי.

על הנפגע גם לדעת כי אין הכרח שיגרם לו נזק ממשי או נכות צמיתה כדי לקבל פיצוי כספי. תקיפה פיזית מהווה גם פגיעה באוטונומיה שכוללת את מכלול התחושות השליליות שנובעות מהמקרה. כמו כן, זכותו אף לדרוש פיצוי בגין רכיב אבל וסבל - עוגמת הנפש והייסורים שנגרמו לקורבנות כתוצאה מהעבירה, אובדן מהנאות החיים. ככל שהפגיעה יותר קשה וככל שנסיבות העבירה חמורות יותר כן יהא הפיצוי ברכיב זה גבוה יותר.
 
לצד זאת, זכאי הנפגע לפיצוי גם בגין הוצאות רפואיות: פיצוי בגין הוצאות על טיפולים רפואיים, טיפולים פסיכולוגיים, טיפול תרופתי וטיפולים אחרים לרבות הנסיעות לטיפולים להם נזקק קורבן העבירה. במקרה בו נגרמו לו הפסדי שכר ופגיעה בכושר העבודה, תקום לו זכאות לקבל פיצוי בשל היעדרות מהעבודה כתוצאה מהפגיעה. הפיצוי לנפגע העבירה אשר נותרה לו נכות נפשית ו/או אחרת שבגללה נפגע כושר העבודה שלו, מחושב על פי מספר קריטריונים ובהם גובה הנכות, תפקודיות הנכות, גיל הנפגע עד הגיעו לגיל פרישה  וכו'. היה ונדרש לעזרה וסיעוד, הפיצוי יכלול אף החזר בגין הוצאות שהוצאו לצורך טיפול בנפגע העבירה בהתאם למהות הפגיעה והצורך בעזרה אישית, סיוע וליווי, לעבר ולעתיד.
 
לסיכום, הדרך לרפא חברה אלימה אינה עוברת רק במישור הפלילי, אלא גם באמצעות השוט האזרחי. התועלת שתצמח ממימוש הזכות לקבלת פיצוי, כפולה: מעבר לתשלום פיצויים לנפגע, עשוי ההליך ומיצוי הדין להרתיע ואף לגרום לתוקף הפוטנציאלי להימנע מפגיעה באחר.

הכותב הוא יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מומחה לדיני ביטוח.