
"בתקופה שבה כללי המשחק משתנים כמעט מדי יום, חובה לתת ביטוי לגמישות מחשבתית"
"בגיל 23, אחרי הצבא, הייתי מתדלק. לפני שהייתי מחלק את העיתון למכוניות הייתי מדפדף בו וזה התחיל לעניין אותי. לקחתי את הרגליים למקומון הקרוב למקום מגוריי בראשון לציון, פגשתי עורכת מקסימה בשם חגית מהלא והיא נתנה לי הזדמנות. אני תמיד אשמור לה מקום חם בלב, ומשם למעשה הכל היסטוריה".
"בשנים האחרונות הבאתי שורת חשיפות ביניהן: חשיפת הניצול המיני במועדון אלנבי 40; פרשת דוד ביטן והחובות לשוק האפור; פרשות ההתעללות בגן של כרמל מעודה וב"גן הזוועות" ברמלה; איתורם של דורסי הנערה לי זייתוני; סרט על פרשת הרצח בבר נוער עם משפחת פליסיאן; כמו כן, ערכתי תחקיר על ציון ארד, נוכל סם האונס. כל החשיפות הללו הובילו לשינוי שיח, שינוי חקיקה ואף לכתבי אישום, ועל כך גאוותי".
"הצפייה בסירטוני התעללות בגן הזוועות ברמלה, הם אלו ששברו אותי במהלך הקריירה. תמונות שאפילו לי, ככתב פלילי שראה הכל, היו קשות מנשוא. בטח בשל העובדה שגם אני אבא לשני ילדים"
"הייתי כתב פלילי בזמן תל אביב ופנו אלי מתוכנית המקור. נפגשתי עם רביב דרוקר ולא האמנתי שהעיתונאי מספר 1 מאמין בי כל כך בתחילת הקריירה. אין ספק שהעבודה במקור הייתה הבית ספר הטוב ביותר לעיתונות טלוויזיה".
"כשאיבדתי את אמא שלי בגיל 13".
"אני שם, אבל מעדיף בלי. והכוונה לטוויטר. זו רשת חברתית שלמרות שהיא משרתת אותי מקצועית, באופן אישי, כמויות השנאה והרוע שם, בלתי נסבל".
1.לדעת להקשיב.
2.למזער את הנוכחות של האגו בעבודה.
3.אם יש סיפורים שאתם מסקרים והם נוגעים בכם באופן אישי, תנו לזה לקרות, ככה יוצרים שינוי.