"בתקופה שבה כללי המשחק משתנים כמעט מדי יום, חובה לתת ביטוי לגמישות מחשבתית"
רות שפיר (32), מנהלת יחסי הציבור של מכבי שירותי בריאות
"חלמתי להיות קריינית בגלגל"צ ולשדר מוסיקה. אחרי מיונים ארוכים התקבלתי לגל"צ רק לא למחלקת הקריינות. אבל מעז יצא מתוק. שובצתי ככתבת בתחנה בתחום הבריאות והכרתי את עידו הדרי, ראש מערך הדוברות של מכבי שירותי בריאות, ולאחר שחרורי הצטרפתי אליו כעוזרת דובר. ובהמשך כמנהלת השיווק הדיגיטלי של האוניברסיטה תחת סמנכ״ל השיווק שגיא לנגר.
אחרי חשיבה מעמיקה על המשך הקריירה שלי הבנתי שאני מעוניינת לחזור שוב לתחום התקשורת והדוברות ממנו צמחתי וגויסתי בשנית ע"י ראש מערך הדוברות של מכבי עדו הדרי, הפעם לתפקיד מנהלת יחסי הציבור של הקופה. אני משמשת בתפקיד למעלה משנתיים, ומרגישה גאווה גדולה לעבוד בארגון חשוב, מוביל וחדשני כמו מכבי – במיוחד בימים אלה".
הישגים מרכזיים
"יש הישג מקצועי ואישי שאני גאה בו במיוחד: התראיינתי לניו-יורק טיימס בשם מקום העבודה שלי.
בשנת 2013, כשהייתי דוברת אגודת הסטודנטים בבן-גוריון, נשיא ארה״ב ברק אובמה ביקר בישראל ונאם בפני סטודנטים.
לקראת הנאום השגתי את מס' הנייד של כתבת הניו-יורק טיימס בישראל, צלצלתי אליה כדי להציע לה לראיין סטודנטים שלנו, ונתתי את "נאום המעלית" הטוב ביותר שלי. היא שאלה אותי אם אני הולכת בעצמי להשתתף כקהל בנאום. עניתי שכן והיא אמרה – 'בואי אני אראיין אותך ברגע זה לעיתון של מחר'.
ביום למחרת הופיע בכתבה הראשית על הביקור ציטוט שלי – עם אזכור לאוניברסיטה ולאגודה. כמובן שהפרסום הזה, באחת הבמות התקשורתיות הנחשבות ביותר בעולם, הביא גאווה לאוניברסיטה, לאגודת הסטודנטים והכי חשוב – להורים שלי".
שאלות ותשובות
רגעי משבר שחווית במהלך הקריירה?
"החזרה לעבודה במשרה מלאה מחופשת לידה בת חצי שנה היוותה עבורי משבר אישי ומקצועי לא פשוט. כמי שהייתה רגילה כל השנים לעבוד עד שעות מאוחרות מדי יום, להיות זמינה לאורך כל שעות היום ובאופן כללי לשים פוקוס משמעותי מאוד על הקריירה, הייתי צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש.
לקח לי כמה חודשים להתרגל לקצב העבודה החדש, ובעיקר 'להיפטר' מרגשות האשם שליוו אותי על בסיס יומי על כך שב-15:30 אני חייבת לצאת מהמשרד בכל מצב, גם אם יש משבר, ועל כך שאני לא תמיד יכולה להיות ב-100% עם הבת שלי בגלל העבודה.
למזלי יש לי בן זוג שהוא שותף מלא, וכמובן צוות תומך ומכיל של קולגות שגיבה אותי לאורך כל הדרך ואפשר לי לצמוח מחדש לתוך התפקיד. בנוסף, העובדה שאני עובדת בארגון שמורכב מ-80% נשים שרובן חוו חוויות דומות לשלי בהחלט מעניקה תחושת בטחון משמעותית במקום העבודה בתקופה הזו של החיים. היום, קצת יותר משנה אחרי שחזרתי לתפקיד, אני בהחלט יכולה לומר שאני עובדת באופן יעיל וממוקד יותר מאי פעם ובעיקר מצליחה לשמור (רוב הזמן) על האיזון הרצוי מבחינתי בין הבית לקריירה".
רגע התפנית בקריירה שלך?
"כמנהלת יחסי הציבור של אחד מארגוני הבריאות הגדולים והחשובים בישראל, משבר הקורונה הביא לתפנית משמעותית בעשייה שלי, וממשיך להשפיע מדי יום על התפתחות הקריירה שלי.
השנה האחרונה היא ללא ספק המאתגרת ביותר שחוויתי במקום עבודה, אך לצד האתגרים והקשיים היא הביאה איתה גם הזדמנויות יוצאות דופן לצמיחה מקצועית. ההתמודדות עם המגיפה אילצה אותנו לשנות את כל אופן העבודה במערך הדוברות של מכבי בין לילה, ולעבור למוד חירום, מעין "חדר מלחמה" שפועל כל יום, כל היום. קצב האירועים, לצד תחושת האחריות הכבדה במתן השירות הרפואי האיכותי ביותר לחברים שלנו גם בתנאי אי ודאות של מגיפה עולמית, מצריך מאיתנו דינמיות גבוהה לצד שיפור וייעול תהליכים על בסיס יומי (בייחוד בארגון ציבורי ענק), וכמובן להגיב באופן מהיר להתרחשויות הבלתי צפויות.
צד השוטף אנחנו עוסקים כל הזמן בלנסות לחזות את הצעד הבא מבחינה תקשורתית ולחשוב על רעיונות יצירתיים מחוץ לקופסא כדי להמשיך לעמוד בחזית הסיקור. ברמה האישית אני מרגישה שהתקופה הזו אפשרה לי קפיצה אדירה מבחינה מקצועית, סייעה לי להרחיב את הידע, היכולות והקשרים שלי הן בתוך הארגון והן מחוצה לו ולאתגר את עצמי בכל יום מחדש. זו זכות עצומה לעבוד בימי קורונה בארגון בריאות מוביל שנמצא בחזית המאבק ולהביא לקדמת הבמה התקשורתית את העשייה הציבורית החשובה הזו, ואני גאה היום יותר מתמיד להיות חלק מקבוצת מכבי".
אירוע מכונן ששינה את חייך?
"השירות שלי בגלי צה"ל. בתקופת הילדות והתיכון הייתי הישגית ותחרותית מאוד, גם בלימודים וגם מחוץ להם. הרגשתי שאני מסוגלת להיות טובה בכל מה שארצה, ושאני מצליחה תמיד להצטיין בדברים שחשובים לי.
כשהגעתי לגל"צ בגיל 18, זו הייתה למעשה הפעם הראשונה שפגשתי בחדר אחד עשרות אנשים בגילי שהם בדיוק כמוני – תחרותיים, הישגיים ומצטיינים. הבנתי שאני צריכה לעבוד הרבה יותר קשה כדי להצליח וגם אם אתן את הטוב ביותר שלי – לא תמיד אהיה בין המובילים ולפעמים גם אגיע אחרונה.
אלו היו תחושות לא פשוטות שליוו אותי לאורך כל השירות אבל מצד שני זו גם הייתה חוויה משחררת – כי בפעם הראשונה בחיים למדתי ש'מותר' להיכשל, ואפילו אפשר ללמוד מזה. את הלקח הזה אני לוקחת איתי לכל מקום שאני מגיעה אליו, בדגש על מסלול הקריירה שלי. זה מאפשר לי להיות הרבה יותר טובה ורגועה בעבודה שלי, גם בתקופות יותר מאתגרות, ובעיקר עוזר לי לא לחשוש לקחת סיכונים כשצריך".
דבר שהרוב לא יודעים עליך?
"יש לי שני כוכבי צלילה ומשתדלת כל כמה חודשים לרדת לאילת, אפילו בימי קורונה. ומתכננת בעתיד להגשים חלום ולצלול עם לווייתנים.
טיפים ממך להתפתחות אישית או מקצועית?
1. לעבוד במקום עבודה שאתם מאמינים בלב שלם בחשיבות העשייה שלו. גם אם זה אומר להתפשר מעט על אלמנטים אחרים כמו תנאים, קרבה לבית וכד'. מניסיוני זה מאפשר לגייס ולהפיק את מיטב היכולות המקצועיות והאישיות בתפקיד ולהגיע להישגים המשמעותיים ביותר.
החיסרון היחיד הוא שקשה שלא לקחת דברים ללב וכל פגיעה בארגון שלך מרגישה כמו פגיעה אישית. אני משתדלת להפוך את החיסרון ליתרון ולהזכיר לעצמי שאם אני לא אדישה למקום העבודה שלי כנראה שאני נמצאת במקום שנכון לי.
2. לבקש ולקבל ביקורת. זה אולי הטיפ הכי קשה ליישום אבל עבורי היה קריטי להתפתחות ואני ממשיכה לעבוד עליו עם עצמי כל הזמן. בכל פרויקט ובכל יוזמה תמיד להתייעץ ולהיעזר בקולגות, לבקש עוד עין, עוד דעה וביקורת בונה. גם אם זה פרויקט שאתם מאוהבים בו עד עמקי נשמתכם ובטוחים שהוא מושלם כמו שהוא. מעבר לעובדה שביקורת טובה ואיכותית יכולה להעלות את הרמה של העשייה שלכם כמה דרגות למעלה, זה גם מעצים את הקולגות שלכם וגורם להם להרגיש משמעותיים עבורכם. WIN-WIN.
3. לדעת מה אתם שווים. לא לפחד לקחת קרדיט על מהלכים שהובלתם, לא לחשוש מלבקש העלאת שכר/קידום או להתמקח על תנאי החוזה שקיבלתם, ולא להימנע מלומר את דעתכם גם אם היא לא הרווחת או נוגדת את זו של אחרים. את הטיפ הזה לקח לי הרבה שנים ללמוד ליישם והוא עדיין מאתגר אותי, אבל זה הולך ונהיה קל יותר ככל שאני מתקדמת בקריירה.
