מדוע אין לבני אדם כמעט שיער כמו ליונקים אחרים? מעכברים וסוסים ועד אורנגאוטנים ושימפנזים, כל שאר היונקים מציגים מעילים מרשימים של פרווה או שיער, אז למה לא אנחנו? ממצאים חדשים מרתקים של צוות מאוניברסיטת יוטה מספקים סוף סוף כמה תשובות.

השוואה ראשונה מסוגה של קודים גנטיים המשתרעים על פני 62 בעלי חיים שונים, גילתה שלבני אדם עדיין יש את כל הגנים הדרושים כדי ללבוש פרווה מלאה של שיער גוף, אבל נראה שהאבולוציה "השביתה" את הגנים הספציפיים האלה. באופן ספציפי, פרויקט זה מצביע על קבוצה של גנים ואזורים מווסתים של הגנום החיוניים להכנת שיער. מחברי המחקר מקווים שעבודה זו תוביל יום אחד לדרכים חדשות להצמיח שיער מחדש לאחר התקרחות כתוצאה מכימותרפיה, או הפרעות הגורמות לנשירת שיער.

המחקר מציין שהטבע השתמש באותה אסטרטגיה אבולוציונית ממש בלפחות תשעה יונקים אחרים, המתגוררים על ענפים שונים של העץ האבולוציוני. נראה כי אבותיהם הקדמונים של קרנפים, חולדות עירומות, דולפינים ויונקים חסרי שיער אחרים, כולם הלכו באותה דרך כדי להשבית קבוצה משותפת של גנים, וכתוצאה מכך לאובדן שיער ופרווה.

"נקטנו בגישה היצירתית של שימוש במגוון ביולוגי כדי ללמוד על הגנטיקה שלנו", אומר נתן קלארק, Ph.D., גנטיקאי מאוניברסיטת יוטה. "זה עוזר לנו לאתר אזורים בגנום שלנו שתורמים למשהו חשוב לנו".

שיער ופרווה מגיעים בצורות ובגדלים שונים ברחבי ממלכת החיות. שיער הגוף הגס של קוף, למשל, שונה בתכלית מהפרווה הרכה של החתול. כך גם לגבי חוסר שיער. בעוד שלבני אדם יש שיער על הראש שלנו, מכיוון שהרוב המכריע של גופנו חסר שיער, אנו נכנסים לקטגוריית "חסרי שיער". יונקים אחרים עם רמזים לשיער כמו פילים, חזירים וסוסים נמצאים באותה קטגוריה.

זה לא נורא להיות חסר שיער. ללא שיער צפוף, פילים מתקררים ביתר קלות באקלים חם וסוסים שוחים ללא מאמץ במים, למשל. עם זאת, למרות שבעלי חיים שונים צריכים להיות חסרי שיער מסיבות אבולוציוניות והישרדותיות שונות, מחברי המחקר מצאו שיונקים חסרי שיער צברו מוטציות ברבים מאותם גנים. ליתר דיוק, גנים אלו כללו את אלו המקודדים לקראטין ואלמנטים נוספים הבונים את ציר השיער ומקדמים צמיחת שיער.

המחקר גם מצביע על גנים נוספים שעדיין לא הוגדר תפקידם בהנבטת שיער. לסיכום, עבודה זו מצביעה על קבוצה חדשה של גנים שיכולה למלא תפקיד בגידול שיער. "יש מספר לא מבוטל של גנים שאנחנו לא יודעים עליהם הרבה", מוסיף ד"ר קובלצ'יק. "אנחנו חושבים שיכולים להיות להם תפקידים בצמיחת שיער ותחזוקה".

כדי להגיע לממצאים אלה, חוקרים חיפשו גנים בבעלי חיים חסרי שיער שהתפתחו בקצב מהיר יותר בהשוואה למקביליהם בבעלי חיים שעירים. "כשבעלי חיים נמצאים בלחץ אבולוציוני לאבד שיער, הגנים המקודדים לשיער הופכים פחות חשובים", מסביר ד"ר קלארק. "זו הסיבה שהם מאיצים את קצב השינויים הגנטיים המותרים על ידי הברירה הטבעית. שינויים גנטיים מסוימים עשויים להיות אחראים לאובדן שיער. אחרים עלולים להיות נזק נלווה לאחר שהשיער מפסיק לצמוח".

לאחר מכן, מחברי המחקר פיתחו שיטות חישוביות המסוגלות להשוות בין מאות אזורים בגנום בו זמנית. הם סקרו בסך הכל 19,149 גנים ו-343,598 אזורים רגולטוריים שנשמרו על פני עשרות מיני יונקים. במהלך תהליך זה, הצוות נקט בצעדים מיוחדים להפחתת אזורים גנטיים האחראים להתפתחות תכונות ספציפיות אחרות למינים, כגון הסתגלות לחיים מימיים.

ד"ר קלארק אומר שהעובדה שמסך חסר פניות זיהה גנים ידועים לשיער, מוכיחה שהגישה הזו עובדת. מחקר זה גם מצביע על כך שהגנים הנראים במסך, הנחשבים פחות מוגדרים היטב, יכולים להיות חשובים באותה מידה לגידול שיער, או לאי גידולו.

עוד ב-

פריצת דרך: מדענים מתקרבים לריפוי התקרחות

לכתבה המלאה

בהמשך הדרך, ד"ר קלארק ועמיתיו משתמשים כעת באותה גישה כדי לנתח ולהגדיר אזורים גנטיים המעורבים במניעת סרטן, הארכת תוחלת החיים של האדם והבנת מצבים בריאותיים אחרים.
המחקר פורסם בכתב העת eLife.