אספרטיים משמש כמרכיב בלמעלה מ-5,000 מזונות ומשקאות דיאטטיים. כעת, מחקר חדש מאוניברסיטת פלורידה סטייט בארה"ב, מדווח כי הממתיק המלאכותי עשוי להיות קשור לתחושות חרדה. בניסוי שנערך, עכברים שנחשפו לאספרטיים הפגינו התנהגות חרדה. יש לציין שההשפעות המדאיגות של אספרטיים על מכרסמים שנבדקו, נמשכו עד שני דורות מהזכרים המקוריים שנחשפו לממתיק.

"מה שהמחקר הזה מראה הוא, שאנחנו צריכים להסתכל אחורה על הגורמים הסביבתיים, כי מה שאנחנו רואים היום זה לא רק מה שקורה היום, אלא מה שקרה לפני שני דורות ואולי אפילו יותר", אומר שותף במחקר, פרדיפ בהידה. עבודה זו נערכה, בין השאר, הודות למחקר קודם, שהתמקד בהשפעות הטרנס-דוריות של ניקוטין על עכברים. פרויקטים קודמים אלו, הצביעו על שינויים זמניים או אפיגנטיים, בתאי זרע של עכברים. בניגוד לשינויים גנטיים (מוטציות), שינויים אפיגנטיים הם הפיכים ואינם משנים את רצף ה-DNA. ובכל זאת, הם יכולים לשנות את האופן שבו גוף קורא רצפי DNA. "עבדנו על ההשפעות של ניקוטין על אותו סוג של מודל", מוסיף בהידה. "האב מעשן. מה קרה לילדים?".

אספרטיים אושר במקור על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) כממתיק בשנת 1981. נכון להיום, קרוב ל-5,000 טון מטרי של אספרטיים מיוצרים מדי שנה. עם בליעה, אספרטיים הופך לחומצה אספרטית, פנילאלנין ומתנול. כל שלושת החומרים הללו ידועים כבעלי השפעות חזקות על מערכת העצבים המרכזית. מחקר אחרון זה, כלל מתן לקבוצת עכברים מי שתייה המכילים אספרטיים. המים שניתנו למכרסמים נרשמו כ-15 אחוז מהצריכה היומית המקסימלית של האדם שאושרה על ידי ה-FDA. המינון הזה, ששווה בערך לשש עד שמונה פחיות סודה דיאטתית ביום לאדם, סופק לעכברים במשך 12 שבועות, אבל המחקר הגדול יותר נמשך ארבע שנים.

החל מזכרים שנחשפו ישירות, נצפו התנהגויות דמויות חרדה בולטות בעכברים, באמצעות מגוון בדיקות מבוך לאורך דורות מרובים. "זו הייתה תכונה כל כך חזקה דמוית חרדה, שאני לא חושב שאף אחד מאיתנו צפה שנראה", מסבירה ראש המחקר, שרה ג'ונס. "זה היה לגמרי לא צפוי. בדרך כלל אתה רואה שינויים עדינים". כאשר העכברים קיבלו דיאזפאם (ואליום), בנזודיאזפין המשמש לטיפול בהפרעת חרדה בבני אדם, מכרסמים בכל הדורות הפסיקו לפעול בצורה כה חרדה.

עוד ב-

הסוף לסוכרזית: מדענים גילו ממתיקים בריאים וטבעיים חדשים

לכתבה המלאה

בהמשך, צוות המחקר מתכנן לפרסם עבודות מדעיות נוספות, המתמקדות בכיצד אספרטיים עשוי להשפיע על הזיכרון. מחקרים עתידיים יפעלו כדי לזהות את המנגנונים המולקולריים המקלים על העברת ההשפעה הנצפית של אספרטיים על פני דורות.