דעות

עלינו להפסיק לבקש מארה"ב להתערב בפוליטיקה הפנימית שלנו

האם קבלת 4 מיליארד דולר בשנה שווה יצירת תדמית של ישראל הזקוקה לסיוע? ישראל חבה רבות לנשיא אובמה על כך שבתקופתו ארה"ב 'זרקה אותנו מהקן' אך עלינו לזכור כי אמריקה של היום היא לא אמריקה של פעם וישראל היא לא אותה ישראל שהייתה
מייקל אורן (צילום Miriam Alster/FLASH90)
קשה להאמין שכבר חלפו עשר שנים מאז סיימתי את שליחותי כשגריר ישראל בארצות הברית. בחזרתי לישראל נפגשתי עם ראשי מערכת הביטחון ומסרתי להם מסר פשוט אך קשה: "אנחנו לבד".
ארה"ב של היום, הסברתי, היא לא אותה ארה"ב שאתם זוכרים. לאחר שתי מלחמות כושלות בעיראק ובאפגניסטן, בחלוף משברים כלכליים עמוקים, והחרפת הקיטוב הפוליטי, האמריקנים עייפו מלהיות שוטרי העולם ומעדיפים להתרכז בבעיות הפנימיות שלהם. 
אם בשנת 2003 הנשיא בוש שלח 600,000 חיילים למלחמה, הנשיא ביידן היום לא יכול אפילו לשלוח 600 חיילים לשום מקום.
'כשהייתי צנחן צעיר בביירות ב-1982', נזכרתי, 'ידענו שאם צה"ל יתקע בבוץ הלבנוני, הנשיא רייגן ישלח את המרינס לחלץ אותנו. אבל היום, אם צה"ל יסתבך, המרינס כבר לא יגיעו".
המפקדים הגיבו בתדהמה להודעה שלי על התמורות העמוקות שחלו בתוך ארה״ב. אלו היו חדשות מזעזעות עבורם. 
כעבור עשור, ההודעה שלי כבר אינה חדשות. כולם יודעים שאמריקה היא לא כפי שהייתה. הבעיה היא שהרבה מאוד ישראלים, כולל מקבלי החלטות, טרם הפנימו את המציאות החדשה. רבים עדיין רואים בארצות הברית כאילו השנה היא 1982 או אפילו 2002, ולא ביצעו את ההתאמות הנדרשות.
שינוי מכריע אחד חייב להיות בתחום הסיוע הצבאי: חבילת הסיוע של אובמה עומדת לפוג בעוד פחות משלוש שנים, ועלינו להתחיל לשאול את עצמנו האם קבלת 4 מיליארד דולר בשנה שווה יצירת תדמית של ישראל הזקוקה לסיוע ושמגבילה מאוד את יכולתנו לייצר כל נשק שנרצה, לקנות ולמכור אותם ממי ולמי שאנחנו רוצים.
 
מספר גדל והולך של מנהיגים אמריקאים הציעו להפחית את הסיוע כדרך ללחוץ על ישראל לעשות ויתורים. האם לא עדיף ליזום מערכת יחסים בין שווים בה שותפות ארה"ב וישראל בפיתוח טכנולוגיות צבאיות - בסייבר למשל או בלייזר - טכנולוגיות ששנינו צריכות וישראל בעלת מומחיות נרחבת? 
שינוי נוסף צריך להיות האופן שבו ישראל מנהלת את מדיניות החוץ שלה. פעם אמרתי לראש הממשלה שישראל חבה רבות לנשיא אובמה על כך שבתקופתו ארה"ב 'זרקה אותנו מהקן'.
בעקבות כך, נאלצנו "לעוף" לסין, יפן, אפריקה ואמריקה הלטינית ולהרחיב את מספר המדינות שעמן אנו מקיימים קשרים דיפלומטיים אדוקים. עלינו להמשיך "לעוף" לעולם המתפתח ולפתוח שווקים חדשים באסיה, אפריקה ודרום אמריקה.
 
לבסוף, עלינו להפסיק לבקש מארצות הברית להתערב בפוליטיקה הפנימית שלנו. בקשות כאלה לא רק מפרות את הריבונות שלנו אלא הן גורמות לנו להיראות חלשים מול אויבינו. בקשות להיגבות אמריקאית גם נוטות לפעול כבומרנג מכיוון שישראלים רבים מתרעמים על ההפרות ורק מקשיחים את עמדותיהם.
שיהיה ברור: אמריקה תישאר בעלת בריתנו האולטימטיבית. רק ארה"ב שותפה לערכים שלנו ומצביעה יחד איתנו באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים. רק ארה"ב יכולה לספק לנו את האמצעים הצבאיים להתמודד עם כמעט כל איום במזרח תיכון. ורק ארה"ב היא ביתה של קהילה יהודית השנייה בגודלה בעולם
יחד עם זאת, עלינו לא רק לקבל שאמריקה היום היא לא אמריקה של פעם אלא גם שישראל היא לא אותה ישראל שהייתה. אנחנו מדינה חזקה, אמידה, מיומנת מבחינה טכנולוגית וצבאית, אשר בגיל 75 מבוגרת מרוב המדינות החברות באו"ם. אנחנו אמנם לבד אבל היום, למרבה המזל, נוכל לעמוד טוב יותר על הרגליים.
הכותב: ד"ר מייקל אורן, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, ח"כ, וסגן השר במשרד רה"מ, הוא מחבר הספר החדש "ישראל 2048: המדינה הייחודית"
תגובות לכתבה(2):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 2.
    מייקל אנחנו צריכים סיוע. ואנחנו עדיין הדמוקרטיה התאומה. (ל"ת)
    ברוך 08/2023/16
    הגב לתגובה זו
    0 0
    סגור
  • 1.
    כל זמן שאנחנו חלק ממאזן ההוצאות של ארה"ב
    וינסטון סמית 08/2023/15
    הגב לתגובה זו
    0 0
    הם ימשיכו להגיד לנו מה לעשות....
    סגור