הרפורמה המשפטית, תקציב החינוך לחרדים, פיגועים ודרכי המיגון שלנו מהם, יחסינו עם ארצות הברית והעולם - יוקר המחייה והדיור, אלו הם רק חלק מהסוגיות המעסיקות את הציבור בישראל באופן מלא לאורך כל שעות היום. רשימה זו איננה מתירה לנו (מאפשרת לנו) לחשוב עד ליום שאחרי. בוודאי שלא עד עתידנו הרחוק יותר, עליו יש לנו אחריות מלאה.  בשנה שחוגגים את יום ההולדת ה-75 של המדינה, אולי מוגזם לחשוב שחייבים לחזות את פני המדינה בעוד 25 שנה ביום הולדתה ה-100. אך אם יש דבר אחד שלמדנו מעברנו, זה שאף פעם לא מוקדם לחשוב על מה יהיה, נהפוך הוא, אם לא נעשה כך לא נוכל להבטיח לילדנו ונכדינו מאה שנות שגשוג, בטחון ואף קיום למדינת ישראל.   

למרות שרוב צר, אך הולך וגדל, של ערבים מביע גאווה בהיותו ישראלי, הרוב המכריע של הישראלים היהודים רואה בהם איום. תפיסה זו זוכה לחיזוק על ידי מנהיגים ערבים־ישראלים, חילוניים ודתיים, שמסרבים להכיר בלגיטימיות של המדינה ותומכים בגלוי בטרור. ועדיין, ערביי ישראל הם כ־21 אחוז מאוכלוסיית ישראל ומהווים חלק בלתי נפרד מעתידה. הם מטפסים במעלה הסולם החברתי וכוחם עולה. רע"ם, מפלגה אסלאמית ערבית, הייתה חלק מהקואליציה ב־2021–.2022 מורים ערבים הם בעלי כישורים גבוהים יותר מעמיתיהם היהודים, באופן יחסי, והערבים הנוצרים משכילים יותר בממוצע ואמידים יותר מיהודי ישראל. במהלך משבר הקורונה, התפקיד האמיץ שמילאו הרופאים והאחיות הערבים היה מכריע. האם יש דרך, עלינו לשאול, שהערבים הישראלים לא ייתפסו כסכנה אלא כהזדמנות? האם ישראלים יהודים יוכלו אי־פעם לאמץ את שכניהם הערבים כבני ובנות ארצם מן המניין? התשובה היא כן, אבל רק אם ישראל תקבל החלטה אסטרטגית שאני מכנה "העסקה החדשה". במילים פשוטות, משמעות הדבר היא שהמדינה לא רק תגנה אפליה ואי־שוויון, אלא תכריז עליהם מלחמה בפומבי. משמעות הדבר היא מאבק איתן בגזענות בכיתות, במקומות העבודה, בתקשורת ובפוליטיקה. משמעות הדבר היא קידום חינוך בשפה הערבית בבתי ספר יהודיים והוראת השפה העברית בבתי ספר ערביים, תוך שילוב הפקולטות של שניהם. המשמעות היא אכיפת החוק והגברה משמעותית של הנוכחות המשטרתית בקהילות הערביות, הסרת כלי הנשק מידי הפושעים, ומלחמה נגד סחר בסמים.  
 
המשמעות היא השקעה בתשתיות ערים וכפרים ערביים, בבניית בתי ספר נוספים, עידוד פיתוח תעשייתי, והענקת תמיכה לעסקים קטנים. המשמעות היא הצבת יעד לאומי לשילוב חברתי, כלכלי וחינוכי מלא של ערביי ישראל בחברה הישראלית המרכזית עד שנת 2048 אבל זה רק צד אחד של העסקה החדשה. הצד השני מחייב את ערביי ישראל לקבל את תפקיד המיעוט שלהם במדינת לאום יהודית ולראות את עצמם כאזרחי אותה מדינה, לא רק בשוויון זכויות, אלא גם בשוויון חובות. אין זה אומר שעל ערביי ישראל לוותר על זהותם הפלסטינית, או להפסיק להביע סולידריות עם פלסטינים ברחבי המזרח התיכון - לא יותר משיהודי אמריקאי צריך לוותר על אהבתו לישראל כדי להיות אמריקאי נאמן. עם זאת, משמעות הדבר היא לגנות את הטרור, לתמוך במאמצי ישראל להגן על עצמה ולדחות חרמות אנטי־ישראליים. משמעות הדבר היא ציות לחוקים הישראליים האוסרים על פוליגמיה, הברחות ובנייה בלתי מורשית. להיות ישראלי לחלוטין, פירושו גם שירות לאומי. זה יכול להתחיל בשירות בתוך החברה הערבית עצמה לשיפור הביטחון ואיכות החיים, אבל אין לשלול תפקידים צבאיים. התירוץ הישן שאי אפשר לבקש מערבים להילחם בערבים הפסיק להיות רלוונטי עם האביב הערבי. אין סיבה שערביי ישראל לא יוכלו להגן על מדינתם מפני דאעש, סוריה או איראן.  
 
יהודי בריטניה מצדיעים ל"יוניון ג'ק": (הדגל הבריטי), עליו לא רק צלב אחד אלא שלושה, כאשר היסטורית היו מוכנים להילחם ואף למות למען הדגל הזה. ערביי ישראל יכולים להרגיש את אותו הדבר כלפי מגן דוד. העסקה החדשה, למעשה, כבר מתקיימת, וצריך רק להאיץ אותה. בניגוד לעבר, כאשר ערביי ישראל מחו נגד נוכחות שוטרים בכפריהם, כעת הם מוחים כי הם רוצים נוכחות משטרתית גדולה יותר. כפי שהוכיחו הבחירות האחרונות, הפוליטיקאים הערבים רותמים את כוחם החדש לא כדי לעשות דה־לגיטימציה למערכת אלא כדי להשפיע עליה. מגמות אלה מציעות הזדמנויות שאסור לפספס, אשר, אם יזורזו על ידי מדיניות, יכולות להפוך את ישראל 2048 למדינה מלוכדת באמת.  
 
מטרתי בכתיבת הספר: 2048 המדינה הייחודית, החוזה את עתיד מדינת ישראל במנעד רחב של נושאים - חברתיים, כלכליים, ביטחוניים ויהודיים, היא איננה לשכנע את קוראיו על צדקת עמדותיי, אלא לדובב ולעודד את קוראיו להיכנס לשיח ציבורי ובמיוחד את הצעירים שביניהם. בשיח הזה אני מזמין את כל אזרחי ישראל, יהודים, דרוזים מוסלמים ונוצרים להשתתף בדיון על גורלנו המשותף ולשם כך הספר התפרסם בשלוש שפות - עברית, אנגלית וערבית בכרך אחד.   
 
בין הנושאים התופסים כותרות מצרות היום, מעשי הרצח הכמעט יומיומיים במגזר הערבי. סטטיסטיקות על מספרי הקורבנות ואירועי האלימות שהולכים וגוברים מעלים שאלה רחבה יותר: מהו מעמדה או יחסיהם של אזרחי ישראל הערבים במדינה עתידית.  האם אזרחי ישראל נידונו לחיות זה לצד זה לנצח ביחסי חשד וניכור? האם קיימת אפשרות שערביי ישראל ירגישו חלק בלתי נפרד מהמדינה? האם יהודי ישראל יצליחו להתייחס לשכנינו הערבים כאזרחים שווים לכל דבר? מה ישראלים שאינם יהודים במדינת הלאום של העם היהודי מרגישים? לשאלות הללו אני מתייחס בפרק שנקרא העסקה החדשה של ישראל בספרי, 2048. 

עוד ב-

תיאוריית קורי העכביש של נסראללה נופצה, קבענו תקדים מול הטרור

לכתבה המלאה

הכותב: מייקל אורן - היסטוריון, דיפלומט ואיש ציבור ישראלי. כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית בשנים 2009 עד 2013 וכיהן כחבר הכנסת העשרים וסגן שר במשרד ראש הממשלה מטעם מפלגת כולנו. אורן הוא מחברם של ספרים, מאמרים ומסות בנושא ההיסטוריה של המזרח התיכון. בנוסף, הוא עמית בכיר במרכז שלם בירושלים, עורך תורם ב"ניו רפובליק" ובכתב העת "תכלת", ופרשן לענייני המזרח התיכון ב-CNN.