דעות

המרוץ לבינה מלאכותית: האם ישראל תוביל או תיגרר?

בעוד ברחבי העולם כבר נקבעים סטנדרטים מחייבים לבינה מלאכותית, בישראל מקודמים מהלכים חלקיים ללא מסגרת לאומית מחייבת. אם נמשיך להתמהמה, נגלה שבמקום למצב עצמנו בחזית ולנצל את היתרונות האסטרטגיים שלנו, אחרים כבר קבעו עבורנו את הכללים

יאיר אבידן | 16/10/2025 17:07 1

בינה מלאכותית (AI) כבר מזמן אינה ניסוי טכנולוגי. תוך שנים ספורות היא הפכה למנוע צמיחה עולמי המשפיע על מגוון רחב של תחומים – ובהם, בין היתר, רפואה מותאמת אישית, תחבורה אוטונומית, ניהול סיכוני אשראי, חינוך דיגיטלי ושירותי ממשלה. אין עוד שאלה אם להשתמש בה. השאלה האמיתית היא כיצד לנהל את הסיכויים והסיכונים שהטכנולוגיה הזו מביאה עמה, ואיך להבטיח שהיא משרתת את הציבור ולא פוגעת בו. במילים אחרות: ניהול עלות תועלת, כאשר העלות אינה בהכרח עלות כלכלית ישירה, אלא עלות של פגיעה פוטנציאלית (Externalities).

בארה"ב פרסם המכון הלאומי לתקנים (NIST) את מסגרת ניהול סיכוני ה-AI שהפכה לסטנדרט בינלאומי מתפתח. המסגרת מבוססת על ארבעה נדבכים: ממשל (Govern), מיפוי (Map), מדידה (Measure) וניהול (Manage) – כאשר המסגרת מבקשת להפוך את ניהול הסיכונים לחלק בלתי-נפרד ממחזור החיים של כל מערכת בינה מלאכותית.

מסגרת זו מחייבת הנהלות לקבוע מנגנוני אחריות, למפות את ההשפעות על יחידים וקהילות, למדוד באופן שיטתי אמינות, הוגנות ובטיחות, ולבצע ניהול מתמשך. העיקרון הבסיסי פשוט וחד. בינה מלאכותית אמינה מחייבת אחריות, ואחריות מותנית בשקיפות. ללא שקיפות, אין אמון וללא אמון לא תהיה לגיטימציה לשימוש בטכנולוגיה כה עוצמתית.

גם בישראל החלו מהלכים ראשונים, אך בשלב זה הם עדיין חלקיים. בשנת 2024 פרסם צוות בין משרדי של משרד המשפטים, יחד עם הרגולטורים הפיננסיים – הפיקוח על הבנקים, רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך טיוטה להערות הציבור, להסדרת השימוש בבינה מלאכותית במערכת הפיננסית. מדובר היה בצעד חשוב לאסדרת הנושא בעולם הפיננסי, אם כי חלפה כשנה ממועד פרסום הטיוטה להערות ונכון למועד זה טרם התפרסם הדו"ח הסופי. הטיוטה, הדגישה עקרונות של שקיפות והסבריות, מניעת אפליה, אחריות ניהולית והגנת פרטיות.

בו בזמן, פרסמה רשות החדשנות מסמך מדיניות רחב יותר, שבו הודגש הפוטנציאל הכלכלי של הטכנולוגיה ואת הצורך בהשקעות בתשתיות לאומיות ובמחקר, כדי שישראל תוכל לשמור על יתרונה התחרותי. רשות הגנת הפרטיות פתחה בדיון ציבורי על השלכות השימוש במודלים, ובנק ישראל בחן את השפעתם על ניהול סיכוני מודלים. במקביל, האקדמיה והחברה האזרחית הקימו פורומים וכן ועדות אתיקה. מדובר בצעדים חשובים, אך הם נשארו בגדר יוזמות נפרדות, טיוטות והצהרות, ללא מסגרת לאומית כוללת ומחייבת.

חשוב לזכור: קצב ההתקדמות וההתפתחות מהירים מאוד, ומה שהיה רלוונטי "אתמול" פחות רלוונטי "היום". בעולם, הרכבת כבר יצאה מהתחנה. האיחוד האירופי קידם את חוק ה-AI Act: חקיקה מחייבת שמחלקת יישומי בינה מלאכותית לרמות סיכון וקובעת חובות רגולטוריות בהתאם. מערכות שמסווגות כבעלות סיכון גבוה כמו מערכות המשפיעות על חינוך, בריאות, אשראי ותעסוקה נדרשות לעמוד בבדיקות תקפות, במנגנוני שקיפות ובבקרות מתמשכות. מערכות מסוימות נאסרו כליל – כמו זיהוי ביומטרי המוני במרחב הציבורי.

בריטניה מצידה בחרה בגישה גמישה יותר, מתוך רצון לשמר גמישות טכנולוגית, אך גם היא מחייבת אחריותיות ברורה. ארצות הברית מסתמכת על מסגרת ה-NIST לצד צעדים רגולטוריים נוספים של סוכנויות פדרליות. ה-OECD מוביל קווים מנחים גלובליים שנועדו להבטיח שהבינה המלאכותית תפותח ותיושם באופן שמקדם צמיחה כלכלית ורווחה חברתית, תוך שמירה על זכויות אדם וערכים דמוקרטיים. במילים אחרות, הסטנדרטים נקבעים עכשיו, ומי שלא נוכח בדיון עלול לגלות שהוא התעורר מאוחר מדי.

לישראל יש יתרון יחסי מובהק. אנחנו מובילים בעולם הפינטק, בסייבר וברפואה דיגיטלית. בתחומים הללו יש לנו ידע מצטבר, תשתיות ייחודיות ומוניטין בינלאומי. מערכת פיננסית שמבוססת ומובילה כללי שקיפות יכולה להפוך למודל לחיקוי. שילוב ניהול סיכוני AI בתחום הסייבר, יציב אותנו בחזית ההגנה הטכנולוגית העולמית. מובילות ברפואה דיגיטלית, באמצעות מינוף מאגרי המידע הייחודיים של קופות החולים, יובילו לפיתוח מודלים רפואיים פורצי דרך בתנאי של שמירה קפדנית על פרטיות ועל הוגנות. בכפוף לבניית מסגרת אחראית, נוכל להציע לעולם לא רק חדשנות טכנולוגית כי אם מודל של חדשנות רגולטורית.

אך אם נפגר, המחיר יהיה גבוה. חברות ישראליות עלולות להיתקל בקשיים בשווקים בינלאומיים, במיוחד באירופה, שם הדרישות הופכות מחייבות. חוסר בהירות רגולטורית עלול להרתיע משקיעים וליצור סביבה עסקית לא יציבה. בנוסף, שימוש לא מבוקר במודלים עלול להעמיק פערים חברתיים, לייצר אפליה באשראי, בתעסוקה ובשירותים ציבוריים, ולפגוע באוכלוסיות מוחלשות. חוסר שקיפות יערער את אמון הציבור לא רק בטכנולוגיה אלא גם במוסדות שמפעילים אותה כדוגמת בנקים, חברות ביטוח ומשרדי ממשלה.

המשמעות ברורה: בעולם שבו נקבעים כעת סטנדרטים בינלאומיים, ישראל עלולה למצוא את עצמה מחוץ למעגל ההשפעה, נדרשת להתאים עצמה לאחרים במקום להציע את מודלים שפותחו על ידה כמודלים המובילים. זהו סיכון מערכתי, כלכלי, חברתי ובינלאומי גם יחד.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר עם טיוטות. נדרש כאן מהלך לאומי מתכלל שיחבר בין הממשלה, הרגולטורים, רשות החדשנות, האקדמיה והחברה האזרחית. מסגרת כזו צריכה להיות תואמת לסטנדרטים בינלאומיים אך גם מבוססת על היתרונות המקומיים שלנו, ולהתבטא בחקיקה, בהנחיות מחייבות ובמנגנוני פיקוח אפקטיביים. הרגולטורים נדרשים לפעול יחד ולא בנפרד, והמגזר העסקי חייב להבין שוודאות רגולטורית היא לא חסם אלא מפתח ליתרון תחרותי.

זהו רגע מבחן למנהיגות. אם נפעל כעת, נוכל להציב את ישראל בחזית המדינות המובילות ולתרגם את היתרונות שלנו ליתרון אסטרטגי. אם נמשיך לדחות ולהתמהמה, נמצא עצמנו מגיבים בלבד, בעוד אחרים קובעים את הכללים. האחריות לפעול היא של כולנו, אך בראש ובראשונה של מקבלי ההחלטות. ההזדמנות עוד בידינו והשאלה היא אם נדע לנצל אותה בזמן באופן מושכל. על רקע קצבי ההתפתחות, חשוב למהר – ויפה שעה אחת קודם.