העמותה לרכיבה וכלבנות טיפולית הגישה עתירה לבג"ץ נגד מנהל התכנון, מטה התכנון הלאומי וממשלת ישראל, בדרישה להסדיר את פעילות העמותה במיקומה הנוכחי בתל מונד ובכך למנוע את כוונת המדינה לסגור את החווה הטיפולית ולשלוח את המטופלים לגורלם.

על פי העתירה, "התנהלות חלמאית של עובדי מדינה משך שנים על גבי שנים, ערלות לב והעדר גמישות, פוגעים בזכויות חוקתיות ובאחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל, אוכלוסיית בעלי הלקויות, המוגבלויות והצרכים המיוחדים. בשם ערך ה'שמירה על הנוף' מסכלים מוסדות המדינה הסדרת קבע תכנונית של עמותה שהינה חווה טיפולית ייחודית וחיונית במיקומה הספציפי, הפועלת כבר 23 שנה בשליחותם".

העמותה לרכיבה וכלבנות טיפולית, היא הותיקה ביותר בישראל בתחומה, ומטפלת באמצעות בעלי חיים באוטיסטים, משותקי מוחין, אנשים עיוורים, ילדים ובני נוער מהחינוך המיוחד, ילדים ונוער בסיכון, נכי צה"ל פגועי ראש ונפגעי פוסט טראומה, משפחות נפגעות אלימות עם ילדיהן ועוד. לעמותה הסכמים עם משרד הרווחה, הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון למתן שירותים ופרויקטים טיפוליים. בשנת 2000 עברה העמותה למשכנה הנוכחי שבתל מונד, לשטח שהוקצה לה על ידי המדינה. העמותה הפכה להיות ארגון מוביל ופורץ דרך בתחום הטיפול באמצעות סוסים וכלבים לאנשים עם צרכים מיוחדים ולקויות גופניות חמורות.

ברקע לעתירה, עמדת מנהל התכנון שאומרת כי החווה הטיפולית לא תוכל להישאר על הקרקע בתל מונד. לטענת מוסדות התכנון, אין כל אפשרות להסדיר משפטית את השימוש הקיים ואף את הבינוי הנדרש, וכי כל יום עלולה להתחיל אכיפה חדשה נגד פעילות העמותה במקום.

בעתירה שהוגשה על ידי עורכי הדין יובל גלאון ומיטל ארבל ממשרד עמית, פולק, מטלון, טוענת העמותה כי כדי להסדיר את פעילותה במיקומה הנוכחי, "ביצעה את כל שהוטל עליה על ידי רשויות השלטון, ופעלה בכל מתווה בו הובטח לה פתרון. אולם, מצאה עצמה מתומרנת בין גופים: החל מהועדה המרחבית, דרך הועדה המחוזית ועד לשרת הפנים וראש מנהל התכנון הגיעה. למרבה הצער, ה'הרפתקאות' שעברה העמותה במבוך הבירוקרטי הסבוך בו צעדה משך 23 השנים האחרונות הן אינן פרי דמיונם של מאות ואף אלפי האנשים – מטופלים ומשפחותיהם, שכעת עומדים בפני משבר בגלל סגירת פעילות העמותה".

מדי יום, עוברים בעמותה מאות מטופלים ומלוויהם, ומתקיימים בחווה כ-1,100 טיפולים בחודש בממוצע, ברכיבה וכלבנות טיפולית. שטח המתחם הינו כ-30 דונם, וקיימים בו מבנים עבור גידול 30 סוסים ו-20 כלבים.

לעתירה צורפו תצהירים של מטופלים רבים בעמותה, ביניהם, אביו של יהודה הישראלי, לוחם חטיבת גבעתי, שנפצע באורח אנוש במבצע צוק איתן, ומטופל מזה 8 שנים בעמותה. בתצהיר כותב דוד, אביו של יהודה הישראלי כי "לאחרונה שמעתי כי העמותה עומדת להפסיק את פעילותה בשל קשיים להסדיר את השימוש במקום, כיוון שמדובר באזור חקלאי נופי פתוח. אני לא יכול לחשוב על אף מסגרת אחרת שמסוגלת להעניק ליהודה טיפול מקיף המשפר את מצבו באופן דרמטי, כפי שעושה המפגש עם בעלי החיים, המטפלים והטבע הפתוח. כפי שיהודה נרתם בצוק איתן לטובת המדינה ושילם על כך בבריאותו, הייתי מצפה שהמדינה תירתם כעת עבורו ותסייע להסדיר את המקום שאחראי על שיקומו".

עוד על פי העתירה, "המסכת העובדתית הארוכה מתארת כשלים ומחדלים חמורים של מוסדות התכנון, אשר נערמו על גבה של העמותה אחד אחרי השני משך שנים, כאשר צו ההריסה המנהלי הוא בבחינת הקש ששבר את גב הגמל. לו היו מתנהלות הרשויות בהגינות, בסבירות, תוך מתן משקל לאינטרס הציבורי ונקיטה בהעדפה מתקנת, היו מוצאות מגוון דרכים חוקיות להסדיר את מקרקעי העמותה", טענו העותרים, וציינו כי כבר בעבר הוצעו עשרות אפשרויות להסדיר את מקרקעי החווה, ולמרות זאת מוסדות התכנון בחרו שלא לפעול לפתרון תוך שיתוף פעולה עם העמותה ובכך הפקירו את זכויות מטופליה.

העותרים טוענים כי "המסר של מוסדות המדינה לאלפי המטופלים הללו הוא חד והוא ברור: אין מקום בשטחיה ובנופיה הפתוחים של מדינת ישראל במרכז הארץ לאלו אשר גורלם לא שפר עליהם. טיפול הוליסטי במסגרת שטח המיועד להנאת אזרחים מהנוף, ובעזרת בעלי חיים – אינו יכול להתקיים על פי דיני התכנון והבנייה, במרכז הארץ, והוא, על כן, חייב להסתיים, חרף העובדה שמשך כרבע מאה, מוסדות המדינה הישלו את העותרים להאמין, שאולי ניתן להסדיר את פעילותה המבורכת, במיקומה הנוכחי".

עוד ב-

הכנסת דנה בנושא החרם: "יותר ממאה ילדים מתאבדים בשנה"

לכתבה המלאה

בשורה התחתונה, מציינים בעתירה, כי "אין די במילים כדי לתאר את ההשפעות ההרסניות שתהיינה לסגירת החווה". כך כתבה מנכ"לית העמותה במכתבה ליו"ר הועדה המחוזית: "הפסקת פעילות החווה הטיפולית תביא לטרגדיות אנושיות – לא פחות – לאלפי נכים ואנשים בעלי מוגבלויות, נוער וצעירים בסיכון".