מצד שני, כשהאינפלציה נמצאת באזור הנוח, קרוב למרכז היעד של 2%, יש לבנק יותר מרחב תמרון להקל על עלויות האשראי ולתמוך בצמיחה הכלכלית. ההחלטה המפתיעה לפני שבועיים להוריד את הריבית ב-0.25% הגיעה על רקע התחזקות השקל, שמפחיתה את מחירי היבוא, ואינדיקציות להקלה בשוק העבודה - הם שני גורמים שמאותתים על כך שהאינפלציה צפויה להתמתן.
אבל הדרך קדימה לא בהכרח פשוטה. בנק ישראל הדגיש שמתווה הריבית ימשיך להיות "הדרגתי וזהיר", מה שאומר שהוא לא ימהר להוריד שוב אלא אם הנתונים יתמכו בכך באופן חד משמעי.
האינפלציה השנתית עלתה קלות לעומת נובמבר בגלל המדדים המקבילים משנה שעברה שיצאו מהחישוב, כך שייתכן והם לא יפריעו לבנק ישראל להמשיך במתווה ההורדה, אך העלייה באינפלציה היא בעיקרון סימן שלילי לכל מי שמצפה להורדת ריבית.
הבנק רוצה לראות לא רק מדד אחד טוב, אלא מגמה ברורה של התמתנות לאורך זמן - במיוחד בסעיפים כמו דיור ומזון, שמשקלם במדד גבוה ומשפיעים באופן משמעותי על תחושת יוקר המחיה של הציבור.
במקביל, הבנק עוקב אחרי התפתחויות גיאופוליטיות ואחרי התנהגות השקל, שבשבועות האחרונים התחזק באופן ניכר מול הדולר והיורו. כל עוד השקל נשאר חזק, זה מפחית את הלחץ האינפלציוני ונותן לבנק ישראל יותר ביטחון להמשיך בהורדות ריבית.
השאלה המרכזית היא לא רק מה קורה במדד עצמו, אלא מה הסיפור שמאחוריו. האם הירידה באינפלציה מגיעה מגורמים זמניים כמו ירידה במחירי האנרגיה, או שמדובר במגמה מבנית שקשורה לשיפור בהיצע, לתחרות גוברת בשוק ולהתמתנות בביקושים?
אם הבנק מזהה מגמה בריאה ויציבה של התמתנות, הוא יכול להרשות לעצמו להמשיך ולהוריד את הריבית - מה שאומר משכנתאות זולות יותר, פיקדונות פחות משתלמים, ותמריץ להשקעה במניות ובאג"ח קונצרניות.
אבל אם יתברר שהאינפלציה עדיין עיקשת ולא מראה סימני התמתנות אמיתיים, בנק ישראל עלול להאט את קצב ההורדות - ואז תהליך הוזלת האשראי יהיה איטי ומתון יותר.