"בתקופה שבה כללי המשחק משתנים כמעט מדי יום, חובה לתת ביטוי לגמישות מחשבתית"
רמי הוד (35), מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון
"עבדתי כמדריך ומחנך במסגרות חינוכיות שונות ונחשפתי למציאות החיים של הילדים עמם עבדתי, מה שגרם לי להתעניין בדרכים לצמצום עוני ופערים חברתיים. גם לכך שגדלתי כבן יחיד לאמא חד-הורית במציאות לא פשוטה היה חלק לשינוי. יש חלק בתשוקה שיש לי לנושאים של שוויון וצדק חברתי.
כמו כן, בתואר הראשון למדתי אצל פרופ' דני גוטוויין והוא השפיע רבות על תפיסת עולמי ועודד אותי להיכנס לפעילות חברתית ופוליטית. מאז מילאתי שורה של תפקידים בארגונים חברתיים - הן ברמת פעילות שטח ובשבע השנים האחרונות בתפקידי ניהול. לפני 3 וחצי שנים התחלתי לנהל את המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון".
הישגים מרכזיים
"בשנת 2018 נאמתי בכנס איפא"ק בוושינגטון בפני 18,000 איש על המשמעות של השמאל הציוני בישראל ולמה בעיני זו הדרך הנכונה לישראל. זה היה אירוע מרגש ומשמעותי עבורי. בנוסף, המינוי לאחד מארבעה מומחים חיצוניים במועצה המפקחת על הביטוח הלאומי.
אני גאה בפעילות שלנו בתקופת הקורונה. היינו הראשונים לפרסם תכנית חברתית-כלכלית להתמודדות עם המשבר, ובהמשך תכניות נוספות כאלטרנטיבה למדיניות הממשלה. אני מאמין שללא ארגונים חברתיים שיצביעו על הבעיות ועל החלופות, המדיניות לא הייתה משתנה".
שאלות ותשובות
רגעי משבר שחווית במהלך הקריירה?
"בשנת 2013 בדיוק הייתי בתהליכי מיון לתפקיד חדש - מנכ"ל המכללה חברתית-כלכלית. באותו זמן, יומיים אחרי החתונה שלי, אבא שלי נפטר בגיל 90. אמנם לא גדלתי איתו אבל בחודשים האחרונים לחייו התחלנו מעט להתקרב ולשוחח ולכן מלבד צער חשתי גם החמצה גדולה. כעבור חודשיים, דוד שלי, שהיה דמות משמעותית מאוד בחיי, נפטר לאחר מחלת פרקינסון קשה. בלי אשתי שתמכה והייתה שם אני לא חושב שהייתי מצליח לעבור את התקופה הקשה הזאת מבלי לפגוע בהתקדמות המקצועית שלי".
רגע התפנית בקריירה שלך?
"כשנכנסתי ביום הראשון לתפקיד כמנהל החדש של המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון, זה היה מאוד מרגש עבורי. משרדי הקרן בבית ברל מלאים בהיסטוריה ובמורשת ציונית וחברתית והקרן קרויה על שמו של אדם שבנה את הרעיונות והמוסדות המרכזיים של מדינת הרווחה הישראלית. עבודה במקום כזה מעניקה לי הרבה השראה והזדמנות לחבר בין העבר, ההווה והעתיד".
אירוע מכונן ששינה את חייך?
"כשהבת הבכורה שלנו, יעל, נולדה לפני כמעט חמש שנים, החלטתי לשים גבולות מאוד ברורים בין זמן עבודה לזמן משפחה. עבורי, יותר משזו בחירה אידיאולוגית, זו מחויבות אישית שנובעת מהסיפור שלי ומסוג האבא שאני רוצה ומבחינתי גם מחויב להיות.
זה אומר שאני לא עובד בסופי שבוע, נוסע לחו"ל לנסיעות עבודה לא יותר מפעם בשנה ולמספר מצומצם מאוד של ימים, וחוזר הביתה בשעות נורמליות ואם צריך משלים עבודה רק אחרי שהילדים נרדמים. וזה גם אומר לכבד את זמן המשפחה והפנאי של הצוות שלי ולא לצלצל אליהם אחרי שעות העבודה ובטח לא בסופי שבוע ובחגים. זה נכון וחשוב לי אישית, לנו כארגון שמשתדל לנהוג גם פנימה לפי האידיאולוגיה שאנחנו מקדמים בחוץ, ולשוק העבודה שלנו באופן כללי".
דבר שהרוב לא יודעים עליך?
"אני חולה ספורט. כשהייתי ילד שיחקתי טניס תחרותי ולפני שנתיים, אחרי 20 שנה, חזרתי לשחק אבל הפעם מאוד חובבני וקצת בהילוך איטי אם לומר את האמת. כשהייתי בכיתה ח' זכיתי בכרטיס חינם לגמר ליגת האלופות בין מנצ'סטר יונייטד לבאיירן מינכן, שנחשב לאחד המשחקים הכי דרמטיים בהיסטוריה של הכדורגל שכשיונייטד הבקיעה שני גולים בתוספת הזמן וזכתה בגביע. ישבתי בשורה תשיעית וזו הייתה חוויה מדהימה. עד היום חברי ילדות שלי צוחקים שבכל מפגש חברתי אני אמצא את הדרך להזכיר את זה".
טיפים ממך להתפתחות אישית או מקצועית?
1. הרבה אנשי ציבור, ובהם פוליטיקאים, נמצאים בעשייה ציבורית בלי שיש להם השקפת עולם והבנה איזה סוג של שינוי הם רוצים לקדם במדינה. אני מאמין שאנשים שפועלים בזירה הציבורית ורוצים להתפתח מקצועית בעשייה חברתית ופוליטית צריכים קודם כל לגבש אני מאמין ערכי ואידיאולוגי. זה וודאי לא מספיק אבל זה בעיני תנאי בסיסי להשפעה ואחד הדברים שמבחינים בין אנשי ציבור שמצליחים איכשהו להישאר על הגלגל לבין כאלה שמצליחים לחולל שינוי".
2. שמירה מוקפדת על איזון בין זמן עבודה לזמן משפחה, במיוחד לאבות צעירים. אני מאמין שזה לא רק נכון חברתית ומהותית, אלא גם אישית ומקצועית.
3. יש משפט באנגלית - Personnel Is Policy. כלומר, אנשי הצוות שאתה עובד איתם הם בפועל המדיניות והשינויים שאתה רוצה לקדם. אני מאוד מאמין בכך שמנהל צריך לבחור אנשים מצוינים, דעתניים וחזקים לידו ולא יסמנים".
