כוכב 'השיר שלנו' לשעבר, יובל אברמוביץ', מאנשי התקשורת המוכרים כבר שני עשורים וגם לו, בדיוק כמו למגיש 'הצינור' ברשת 13 גיא לרר, כואב לראות את ההתנהגות הקשה ואף אנטישמית כלפי החרדים העומדים בדוכני הנחת התפילין.

אברמוביץ' כתב בפייסבוק שלו: "ביום הולדתי העשרים ושבע הציעו לי לקחת, בפעם הראשונה בחיי, קוקאין. זה קרה במסגרת מסיבת יום הולדת לעצמי שחגגתי במועדון תל אביבי שיקי שסגרתי ל300 מוזמנים. בחצות הלילה ראיתי שתי חברות נכנסות לתא שירותים אחד והמבט התוהה שלי כנראה אמר הכל. "את בא איתנו פנימה?", הן קרצו לעברי. "אתן עושות פיפי ביחד?", שאלתי בתמימות רבה כאילו הייתי גיבורו של הספר ״יומנו של חנון". "אנחנו עושות קוק. מצטרף למתנת יום ההולדת שלך?", הן פתחו את הדלת לרווחה והזמינו אותי להצטרף. הודיתי להן על ההצעה והלכתי להוריד שוט טקילה".

עוד כתב: "מעולם לא עשיתי סמים קלים או קשים למרות שלא פעם ניסו לפתות אותי ולספר לי שזה נפלא ומרומם רוח וגוף ואני אכתוב ספרים נפלאים יותר. ייתכן וזה אכן נפלא ולא מזיק אבל זה פשוט לא מושך אותי. אני קנאי לצלילות הדעת שלי ואין לי עניין לנסות ולהתנסות. מעולם גם לא התפתיתי לעשן סיגריה למרות שאמרו לי כמה פעמים שזה ממש כיף ומגניב ונורא נורא מרגיע. תנו לי חבילת שוקולד ״פרה״ ומרגיע לי וטעים לי. ולמה אני מעלה את הסיפור הזה מהארכיון של חיי ועוד על רקע צילום שלי מניח תפילין בחופשת כתיבה בקפריסין? בימים האחרונים אני רואה ברשתות החברתיות השתוללות שגובלת באנטישמיות, הסתה נוראית, שקרים ופייק לא מבוסס ובעיקר שנאה עצמית נגד דוכני חב"ד הפזורים ברחבי ישראל ומציעים לעוברים ושבים להניח תפילין. ההסבר להתקוממות: ״מפתים את ילדינו התמימים והזכים ומנסים להחזיר אותם בתשובה".

אברמוביץ' המשיך: "ילדים ומבוגרים לא חוזרים בתשובה בגלל שמישהו הציע להם להניח תפילין ברחוב כשם שגבר צעיר בן 27 לא לוקח קוקאין רק בגלל שמישהו הציע לו להיות מגניב. מי שמפחד מהצעה של פעילי חב"ד להניח תפילין צריך לשאול את עצמו למה הוא כל כך מפחד? לו הייתי שומע שכל שנה חצי מיליון ישראלים חוזרים בתשובה בגלל דוכן עם שני פעילי חב"ד - אולי הייתי חושב אחרת. אבל אני בספק אם חוזרים משם שלושה יהודים בתשובה. אני בספק אם גם חוזרים בתשובה מבתי חב"ד הפזורים בעולם יהודים. מבחינתי זה בסה"כ מקום חביב לאכול בו ארוחה כשרה למי שהדבר חשוב או לחגוג חג כשאתה רחוק מהבית. שום ארוחה לא תפתה אותי ולא תהפוך אותי לחרדי. אל דאגה. מצד שני, תלושים לזארה על סכומים גדולים בהחלט יכולים לפתות אותי לעשות מהלכים קיצוניים. סתם לידיעה".

עוד כתב: "ובחזרה לענייננו: מי שרוצה לחזור בתשובה או צריך לחזור בתשובה - יחזור בתשובה וזה יקרה לו או לה לא בגלל דוכן להנחת תפילין בכניסה לשוק הכרמל או בשדה התעופה. באופן אישי, כשאני רואה דוכן חב״ד בנתב"ג אני חושב על הבושם שאני חייב לקנות לפני הטיסה ולא על תפילין. זה לא משרת אותי ולא מרגיז אותי. כשאני רואה מוסלמי בלב תל אביב יורד על ברכיו ומתפלל על שטיח אני לא חושש לכך שאתאסלם או לחלופין שיפגעו בי. גם כשאני, לעיתים, נכנס לכנסיות מפוארות בחו"ל ומציעים לי להדליק נר אני לא חושש שאתנצר. למה? כי יש לי עמוד שדרה יציב וחזק ואני יודע מי אני".

עוד טען: "מעולם לא הנחתי תפילין ברחוב אבל תמיד חייכתי בחזרה לאלו שהציעו לי זאת והזכירו לי, באמצע יום לחוץ, שאני יהודי ושלהיות יהודי אומר הרבה מאוד דברים טובים. כשאני מניח תפילין זה עושה לי קצת חום בלב (וגם קצת לוחץ לי על היד ומועך לי את התסרוקת). אימא שלי תמר אברמוביץ' ז"ל נהגה לפרוס ידיים בשמחה ולאסוף אל חיקה זוג נרות לשישי כשהיא הייתה מקבלת אותן מפעילות חב"ד בלב שכונת שינקין החילונית שבתל אביב. היא הייתה אסירת תודה על המחווה הקטנה וב-62 שנות חייה והדלקת הנרות היא לא חששה שיחזירו אותה בתשובה או שיקרו לה ניסים יוצאי דופן בזכות זה. לראייה היא נפטרה בגיל 62 מסרטן הריאות למרות היותה צדקת גמורה. באופן אישי הקליק שלי עם אלוהים קרה בגיל 12".

אברמוביץ': "בערב יום הכיפורים הורדתי את האופניים החדשות שסבא שלי קנה לי לרחוב ואחרי דקה של נסיעה התפנצ'ר לי הגלגל. הבטתי לשמיים ואמרתי בלב: "אלוהים!!!! בבקשה בבקשה בבקשה תן לי את הכוחות לתקן את הפנצ'ר. אם אצליח לתקן אותו, אני מבטיח משנה הבאה לצום בכל כיפור. תן לי להנות מהשנה האחרונה עם אופניים על הכביש". ואז עליתי הביתה, לקחתי גיגית, מילאתי במים, הוצאתי את פנימית הגלגל, ניפחתי את הגלגל המפונצ'ר, הכנסתי אותו אל תוך הגיגית מלאת המים ואיתרתי באמצעות הבועות שנוצרו את מקור הפנצ'ר. ואז הדבקתי נייר דבק עבה במיוחד שהיה לשכן שלי על החור והצלחתי לתקן את הפנצ'ר. שנה אחר כך, כמובטח, התחלתי לצום בהנאה גדולה ומרגשת. האם אלוהים סייע לי לתקן את הפנצ'ר? אולי כן. אולי לא".

עוד הדגיש: "ההיגיון הבריא שלי מסביר לי שהשכל והתושייה שלי סייעו לי לתקן את הפנצ'ר. ביליתי כל כך הרבה פעמים בחנויות לתיקון פנצ'רים בילדותי שפשוט למדתי מהתבוננות באנשי המקצוע איך מתקנים פנצ'ר. ועם זאת ולמרות היותי אדם פרקטי ורציונאלי אני ממשיך לצום מגיל 13 (ולא רק כי הבטחתי לאלוהים אלא כי זה פשוט נעים לי לנפש ולגוף), להניח תפילין אחת (מתי שמסתדר ונוח לי), לקיים קידוש בארוחת שישי ולהשתדל לדבוק בעשרת הדברות שניתנו לנו לפני אלפי שנים. אולי אלוהים העניק לנו אותם ואולי אנשים חכמים שהאמינו שבחברה נורמלית צריך להימנע מרצח, בגידה, גניבה וכו'. מדינת ישראל נמצאת בימים אלו בשבר פנימי עצום, מטלטל ומזעזע. ימין נגד שמאל. שמאל נגד ימין. בעד רפורמה ונגד רפורמה. דתיים נגד חילוניים וחילוניים נגד דתיים. האלימות המילולית גואה ובעקבותיה גם האלימות הפיזית. אני ממש ממש חושש לעתידנו כחברה ישראלית. ועוד לא כתבתי מילה על האיומים הידועים מבחוץ".

עוד ב-

כוכב "השיר שלנו" בקאמבק מפתיע, מצליחים לזהות אותו?

לכתבה המלאה

לסיום כתב: "כל אדם שמוסיף בימים בוערים אלו עוד קיסם למדורה הבוערת ומוסיף קרע לקרע הגדול הוא, לתפיסתי, אדם מושחת ומשחית ובעיקר חסר אחריות. יש לנו בעיות פנים וחוץ כל כך גדולות שאין צורך לפתוח ברגע זה ממש עוד חזית ולעודד עוד בערה. שמי שרוצה להניח תפילין - יניח תפילין. שמי שלא רוצה להניח תפילין - שלא יניח. שמי שרוצה ייסע בשבת ומי שלא רוצה שלא יסע בשבת. שמי שרוצה שיאכל כשר למהדרין ומי שרוצה שיאכל שרמיפסים מוקפצים. להיות יהודי טוב חילוני או חרדי זה לחיות לצד האחר ולא למחוק אותו. ובוודאי שלא להסית נגדו. בבקשה - התעלמו מהקיצוניים מכל מחנה. הם לא באמת מייצגים את הקול המתון. ואימרו אמן! (וגם תנו לייק ושיתוף ונשמיע קול אחר ומאוזן)".