עסקי ספורט
נפרדים מענק: ביל ראסל, מגדולי הכדורסלנים בהיסטוריה, הלך לעולמו
הסנטר האגדי הוביל את בוסטון סלטיקס בשנות ה-50 וה-60 ל-11 אליפויות (8 מהן ברציפות), הישג שלא שוחזר וכנראה לא יחזור. זכה עם ארה"ב במדליית זהב אולימפית והצטיין גם באימון. המשפחה מסרה שראסל נפטר בגיל 88 "בשלווה לצד אשתו ג'יני". בחייו היה גם אייקון שחור פורץ דרך
ביל ראסל, אחד מגדולי שחקני הכדורסל בכל הזמנים ואדם מרשים ונערץ גם מחוץ למגרש, מת בגיל 88, כך הודיעה משפחתו היום (ראשון).
"בלב כבד מאוד נרצה להעביר לכל החברים, המעריצים והעוקבים של ביל", נפתחה ההצהרה והמשיכה: "ביל ראסל, הזוכה הפורה ביותר בתולדות הספורט האמריקאי, נפטר היום בשלווה בגיל 88, ולצדו אשתו, ג'יני. הסידורים לטקס האזכרה שלו יפורסמו בקרוב. שתי אליפויות המדינה של ביל בתיכון הציעו ניצוץ של ריצה שאין דומה לה של הישג קבוצתי טהור שיבוא: פעמיים אלוף NCAA; קפטן של נבחרת אולימפית של ארה"ב שזכתה במדליית זהב; 11 פעמים אלוף NBA; אליפויות NBA כמאמן השחור הראשון של כל קבוצת ספורט מקצועית בצפון אמריקה. לאורך הדרך, ביל זכה בשורה של פרסים אישיים חסרי תקדים".
משנת 2009, הפרס לשחקן הטוב ביותר בגמר ה-NBA נקרא על שמו של ביל ראסל. משפחתו אמרה שיש לזכור גם את הישגיו ואת מאבקו בתנועה לזכויות האזרח.
ההצהרה נמשכה: "אבל למרות כל הזכייה, ההבנה של ביל את המאבק היא שהאירה את חייו", נכתב בהצהרה. "מהחרם על משחק ראווה בשנת 1961 שחשף אפליה בלתי נסבלת זמן רב מדי, עד להובלת מחנה הכדורסל המשולב הראשון של מיסיסיפי, ועד עשרות שנים של אקטיביזם שהוכר על ידי קבלת מדליית החירות הנשיאותית בשנת 2010, ביל קרא עוול בגילוי לב לא סלחני שהוא התכוון לשבש את הסטטוס קוו, ועם דוגמה רבת עוצמה, שלמרות שלעולם לא כוונתו הצנועה, תעורר לנצח עבודת צוות, חוסר אנוכיות ושינוי מתחשב.
"אשתו של ביל, ג'ני, וחבריו ובני משפחתו הרבים מודים לכם על שהשארת את ביל בתפילותיך. אולי [תחיה מחדש] רגע זהב אחד או שניים שהוא נתן לנו, או תזכרי את הצחוק המסחרי שלו בזמן שהוא נהנה להסביר את הסיפור האמיתי מאחורי איך הרגעים האלה התגלגלו. ואנו מקווים שכל אחד מאיתנו יוכל למצוא דרך חדשה לפעול או לדבר עם המחויבות הבלתי מתפשרת, המכובדת והבונה של ביל לעקרונות. זו תהיה זכייה אחרונה ומתמשכת עבור אהובנו מס' 6 ."
הקומישינר של ה-NBA, אדם סילבר, פרסם הצהרה לאחר שפורסמה הידיעה על מותו של ראסל: "ביל ראסל היה האלוף הגדול ביותר בכל ענפי הספורט הקבוצתיים. אינספור השבחים שהוא זכה על הקריירה המפוארת שלו בבוסטון סלטיקס - כולל שיא של 11 אליפויות וחמישה פרסי MVP - רק מתחילים לספר את סיפור ההשפעה העצומה של ביל על שלנו הליגה והחברה הרחבה יותר", סיוע סילבר. סילבר הוסיף כי ראסל "היה המנצח האולטימטיבי והחבר המושלם לקבוצה, והשפעתו [על] ה-NBA תורגש לנצח".
ראסל היה הבחירה מספר 2 הכללי של סנט לואיס הוקס בדראפט 1956. הוא נבחר מאחורי סי גרין, שנבחר על ידי הרוצ'סטר רויאלס, ומול ג'ים פקסון האב, שנבחר על ידי מיניאפוליס לייקרס. ראסל ימשיך לצבור יותר נקודות משני השחקנים ביחד. בסן פרנסיסקו, ראסל עזר לדונים לזכות בשני תארים רצופים ב-NCAA ב-1955 וב-1956. הוא גם הוביל את נבחרת ארה"ב למדליית זהב באולימפיאדת 1956.
ראסל הועבר להוקס ביום הדראפט עבור קליף האגן ואד מקולי. הוא ימשיך את הדומיננטיות שלו במקצוענים, ויוביל את בוסטון ל-11 אליפויות, כולל ריצה של שמונה רצופות. הוא הוביל את ה-NBA בריבאונדים חמש פעמים הוא רק אחד משני שחקנים שרשמו לפחות 50 ריבאונדים במשחק. ראסל שבר את מחסום הצבעים של האימון כשהפך למאמן ה-NBA השחור הראשון בהיסטוריה ב-1966. הוא אימן את בוסטון לשתי אליפויות NBA. מאוחר יותר הוא יאמן את סיאטל סופרסוניקס וסקרמנטו קינגס.
מחוץ למגרש, ראסל היה מנהיג משמעותי במאבק לשוויון כשהוא נאבק בהתעללות גזענית, והיה פומבי לגבי מה שראה ושמע בזמן ששיחק. הוא וחברים אחרים לקבוצה שחורים החרימו משחק תצוגה בקנטאקי ב-1961 לאחר שסירבו להם שירות במסעדה. ראסל גם תמך בסירובו של מוחמד עלי להתגייס במהלך מלחמת וייטנאם.
עוד ב-
ראסל הוכנס להיכל התהילה של הכדורסל פעמיים - פעם אחת כשחקן ופעם אחרת כמאמן. הגופייה מספר 6 שלו הופרשה על ידי הסלטיקס, ועל שמו נקרא פרס ה-MVP של גמר ה-NBA.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(2):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
2.הסנטר הליטאי סבוני אמר שראסל היה הסנטר הכי גדולליאו הסגן 08/2022/18הגב לתגובה זו0 0קורט ראסל היה גבוה לימיו היום היה נחשב גבוה לא גבוה. היה זורק חצי מרחק בזווית "ריינבואו" הפרשנים קראו לזה. היה מסבסב את ההגנה כולל את דורון קסקי הישראלי הראשון במחנה אימון ב-NBA. יזכרו אותו תמיד אישיות לזכויות שחורים, היה שר עם האוהדים השחורים המעטים של בוסטון מקצבים שחורים אה-דה-בה-דה-בה-דה. בנעוריו היה מתאמן באולם בית הספר, בביוגרפיה כתבו שהיה ילד קשה בעט בדלת באולם האימונים ופעם שיחק עם סיגריה, אמר ששני המאמני נוער שלו אמרו לו מה "מה נלמד היום", הפך לכוכב במשחק בבית ספר יסודי צמד המאמנים הכניסו אותו למשחק והוא לא הצליח לעצור את הכוכב של היריבים ההוא שיחק כמו פטרוביץ'סגור
-
1.היה שחקן משהו משהומינה מזויה 08/2022/02הגב לתגובה זו0 0וואוו... כשקראתי את זה הייתי כה מופתע. בשנות השישים עדיין לא כל אחד היה יכול לשבת במכולת באמריקה. זכרתי שהיה מסתובב עם זקן צרפתי או משהו כזה.סגור
