מופעי הסליחות הפכו בשנים האחרונות לתעשייה משגשגת ולאירוע של חגיגה מוזיקלית - אומנית - תרבותית שמציעה גם הנאה ממופע מוזיקה איכותי וגם חיבור למסורת. על פניו, שתי נקודות שנוגעות היטב בקהל הישראלי שמצביע ברגליים ולראייה, כמות המופעים שהתקיימו השנה היו בסדר גודל מרשים מכל שנה אחרת. אחד האלמנטים הבולטים השנה היו דווקא בחירה מעניינת למדי להתמקד בנרטיביות מוזיקלית מקורית.

מופע כזה, למשל, נרשם בשבוע שעבר במוזיאון ת"א, הוא היה אחד מיני רבים של התזמורת האנדלוסית הישראלית של אשדוד שציינה במהלך החודש החולף את המומנטום של חגי תשרי והרימה שורת קונצרטים ברחבי הארץ. השנה, בהחלטה אומנותית מקורית שככל הנראה נבעה מהרצון לפנות לקהל יותר צעיר הם חברו לאמן עקיבא – מהאמנים המובילים בסצינת הפופ האמוני ולצד גייסו שורה של פייטנים וחזנים מובילים וסינטזו מופע ביצעו במלאכת שכלל את של פיוטי הסליחות והתפילה הקאנוניים ביותר שמלווים בפרשנות אישית ומסוגננת בהשראת הסגנונות המוזיקליים של כל מבצע.

השלוב הבין דורי הזה והחיבור בין עבר לעתיד הולידו תוצאה מרשימה שבה כל אחד אחד מהם העניק פרשנות לשירים מבית אבא שהתמזגו נכונה עם המבע האוריינטלי הרחב של התזמורת האנדלוסית והעניקו לפיוטי הסליחות מעין פרשנות 'אישית', ישראלית וסגירת מעגל בתוך עולם מוזיקלי מגוון ורחב.

עקיבא, שמגיע מעולמות הרוק והנשמה ומופיע מול קהל מגוון ועמיתו לבמה, הרב דוד מנחם חזן אשר הביא את החזנות הספרדית הירושלמית שעליה גדל – אלמנט מוזיקלי שמלכתחילה פונה לנישה מסוימת. בתוך כל הוואקום הזה נכנסו כל פיוטי הסליחות המקוריים חלקם זכו לעדנה מחודשת ועוצמתית וחלקם קיבלו וריאציה אחרת וייצרו מין קיבוץ גלויות על הבמה.

הסאונד, הבימוי וההפקה עצמה היו ברמה טובה מאוד ואפשרו לבצע את הפיוטי סליחות באופן שנוגע גם בקהלה צעיר יותר והבוגר יותר. התזמורת האנדלוסית בניצוחה של סיון אלבו בן חור הצליחה לייצר באופן חכם חיבור מוזיקלי אוריינטלי שמגיש לקהל את ההיסטוריה היהודית מנקודת מבט מרתקת, ורסטילית ובעיקר פונה גם לקהל הצעיר והבוגר באותה מידה ועם זאת מבלי להתחנף. 

ישי ריבו - קיסריה: "אלול" הוא שמו של מופע הסליחות של ישי ריבו שנושא את שם אלבומו משנת 2019 שהפך לסמל התקופה של חודש אלול. ישי ריבו זיהה מזמן את הפוטנציאל וגם אשתקד הוא ביצע סדרת הופעות שנשאה את שם אותו אלבום ומה שמצליח שנה אחת מצליח גם שנה אחרי. במהלך החודש הוא הופיע  בקיסריה (מספר פעמים ברציפות) ובשאר מוקדים ברחבי הארץ.

ישי ריבו, בדומה לעקיבא, הוא מפעל שלם של מוזיקה ותרבות ישראלית יהודית שמצליח מצד אחד גם לשמור על זהות דתית, ומנגד להיות בתוך המיינסטרים. ריבו הוא מחלוצי הפופ האמוני והקהל הרב שפקד לראות את המופע היווה הוכחה לפופולריות שלו בקרב הקהל הדתי וחילוני כאחד. גם לאורך המופע, מילות הפיוס והדיפלומטיה שלו על הבמה בדבר אחדות (מבלי לנקוט בעמדה) לצד הקהל המעורב והרב גילאי שפקדו את האמפי, העידו על הקונצנזוסאליות שלו בתוך ענף המוזיקה. 

עוד ב-

"חבדניקים": מחזמר זוהר, מקורי, מסוגנן שעושה טוב על הנשמה

לכתבה המלאה

ריבו קיבע את המופע כאירוע סליחות ומהרגע הראשון ועד הסוף ביצע את מרבית להיטיו מאלבומו בשילוב וידאו ארט עם מילות השיר. זה היה מופע צנוע במובן החיובי של המילה, הוא שמר על אינטימיות עם הקהל והצבע של הקול שלו, שכל כך מזוהה עמו, ביצע בהצלחה יתרה את כל להיטיו כול להיטים גדולים ("הושיענו", "נפשי", "סיבת הסיבות" ועוד) ולהיטי פריצה. ברגע השיא הוא העלה לבמה את חברו, עמיר בניון (שחבר אליו שוב לקראת סוף המופע) למה שהיה בסופו של דבר מפגן כוח מוזיקלי אמוני מרגש ועמוק.