מדדים ומחקרים
היום לפני: "יום חמישי השחור" של הבנקים והבורסה הישראלית
בשנים שבהן ישראל גדלה משכונה קטנה למדדים של מדינה, הבנקים הגדולים הונו במרמה את הציבור הרחב עם העלמת עין של הממשלה. בסופו של דבר הסיפור התפוצץ ושינה את שוק המניות הישראלי לתמיד
היום לפני 39 שנים, יום חמישי ה-6 באוקטובר 1983, הציבור הישראלי הסתער על הבורסה לניירות ערך במכירות מניות הבנקים עד ששר האוצר יורם ארידור החליט לסגור את הבורסה והפסיק את המסחר במניות.
היום ההוא, שזכה לכינוי "יום חמישי השחור", היה שיאו של משבר מניות הבנקים.
המצאת הבלוף
בשנות ה-70 החלה בבנק הפועלים המגמה לשלוט בשערי מניות הבנק הנסחרות בבורסה. כך, הבנק המליץ ללקוחותיו להשקיע את כספם ברכישת מניותיו. כדי שהמניות ימשיכו להיות ערוץ השקעה מושך – עסק הבנק גם ברכישה עצמית של מניותיו (באמצעות קרנות וחברות שבשליטתו), מה שיצר את הרושם כי קיים ביקוש תמידי למניותיו.
עם השנים הצטרפו שאר הבנקים למעשה, וכך הצליחו לגייס כספים עצומים מהציבור. הבנק הבולט היחיד שלא הצטרף לוויסות היה הבנק הבינלאומי. את פעולת הוויסות ביצעו הבנקים באמצעות חברות מווסתות, שכן על פי החוק דאז חברה לא הייתה רשאית לרכוש את המניות שלה.
לאחר לחץ שהפעילה הרשות לני"ע, הבנקים הכניסו לדוחות שלהם גם דווחים על ביצועי הוויסות, אך הם היו חלקיים בלבד, ולעיתים אף שקריים.
חוסר הדאגה של הבנקים בא מאחר ומדינת ישראל הכתיבה להם את ההשקעות - חברות הסתדרותיות, קיבוצים, מושבים וכדומה. הבנקים היו בטוחים שהמדינה גם ערבה להם לכל מה שיקרה, מאחר והם מושקעים בה. בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים התרחבו הבנקים במהירות ע"י גיוס אלפי עובדים ובניית מאות סניפים. המנהלים הבכירים סידרו לעצמם משכורות עתק, והוציאו מכספי הבנק סכומים שלא היו קשורים לרווחיותם הריאלית.
פרוץ המשבר
בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80 האינפלציה במדינה הגיעה ליותר מ-100% בשנה, וברור היה ששיטת הוויסות לא יכולה להימשך לנצח. הבורסה לני"ע החלה להראות סימני אי-יציבות, עם תנודות משמעותיות במיוחד בערכן של מניות הבנקים.
בתחילת 83' החל משבר בבורסה, מפולת שערים חסרת תקדים בהיקף של 15 מיליארד שקלים. והבנקים כמובן דאגו למניותיהם. שר האוצר דאז יורם ארידור ומנכ"ל המשרד פנו לבנקים בבקשה להפחית את הוויסות, וכמובן נמנעו מלחשוף לציבור את המצב כדי לא ליצור פאניקה.
לאחר שניסו לבצע פיחות, שעמד על שמונה אחוזים בלבד ולא הביא את התוצאה הרצויה, בספטמבר הגיע היצע המכירות של מניות הבנקים לשיא. הציבור מכר אותן בהתמדה וקנה במקומן דולרים.
בתחילת חודש אוקטובר, בסופו של עוד יום עם היצע ענק, הצהיר שר האוצר ארידור כי "לא ניתן לציבור להכתיב לנו את המהלכים". הכחשתו של השר הבהירה היטב דווקא שהמצב הפוך: הציבור הוא זה שמכתיב את המהלכים לממשלה.
בתאריך ה-6 באוקטובר, שזכה לכינוי "יום חמישי השחור", הייתה הסתערות המונית של מוכרים. היה ברור לכולם כי ההתמוטטות היא עניין של ימים ספורים. הבנקים הצהירו כי אינם מסוגלים עוד לקלוט היצעים נוספים בלי מימון מהמדינה. שר האוצר הכריז על סגירת הבורסה.
בישיבה בביתו של שר האוצר, יו"ר ועדת הכספים אברהם יוסף שפירא הציע להפסיק את הוויסות אך להעניק ערבות מדינה למניות הבנקאיות שבידי הציבור, וכך היה. הבורסה נפתחה שוב רק ב-24 באוקטובר, לאחר שבוצע פיחות של 23 אחוז בשער השקל. חלק מהציבור, שלא קיבל את הצעת הממשלה, מכר את מניותיו בשער נמוך ב-17% משער המניות בטרם הופסק המסחר בבורסה.
"הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם"
לאחר משבר של כשנתיים והתחלפות של ארבעה שרי אוצר ושלושה נגידי בנק ישראל, הכריזה הכנסת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. "ועדת בייסקי" הגישה כשנה לאחר מכן את מסקנותיה.
הוועדה הגיעה למסקנה כי המשבר נבע באופן ישיר וברור מוויסות המניות. הוועדה הצביעה על העבירות הפליליות שלכאורה בוצעו במהלך הוויסות:
-מימון ומתן אשראי לרכישת מניות הבנקים בידי הבנקים עצמם, בניגוד לחוק איסור מימון.
-מעשי מרמה ושקר שנועדו להניע אנשים לרכוש ניירות ערך, בניגוד לחוק ניירות ערך.
-התניית שירות בשירות בניגוד לחוק הבנקאות (שירות ללקוח).
-מתן עדות שאינה אמת מפי מי שהופיע לפני הוועדה.
-מעשי מרמה ושקר שנועדו להניע אנשים לרכוש ניירות ערך, בניגוד לחוק ניירות ערך.
-התניית שירות בשירות בניגוד לחוק הבנקאות (שירות ללקוח).
-מתן עדות שאינה אמת מפי מי שהופיע לפני הוועדה.
בעקבות מסקנות הוועדה הודחו ארבעה מראשי הבנקים הגדולים שנהגו בשיטת הוויסות. בנוסף להדחה נגזר עליהם שאסור להם לשוב לשום תפקיד בנקאי בישראל, או במערכת ישראלית בחו"ל.
משברים נוספים באו אח"כ מהסיבה כי הבנקים לא ששו לקבל את המלצות הוועדה, ומאחורי הקלעים המשיכו לעמוד מאחורי ההשקעות במניות שלהם בבורסה. הם עשו זאת דרך קופות גמל, קרנות נאמנות ועוד.
בשמך עשורים מרבית מניות הבנקים היו שייכות למדינה. לאט לאט מכרו אותם, ובשנת 2004 לאחר שהרוב נמכר חזרה לציבור, הוקמה וועדה בשם "ועדת בכר" שהמליצה ליצור הפרדה מלאה בין ניהול הבנקים לניהול הקרנות וקופות הגמל.
עוד ב-
הממשלה והכנסת אישרו את המסקנות והן נכנסו לתוקף בשנת 2006. עד לסוף השנה הזו רוב מניות קופות הגמל והקרנות נמכרו ויצאו למעשה מידי הבנקים, לידי חברות הביטוח ובתי ההשקעות.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
