מאז אותה שבת של ה-7 באוקטובר, הכל אצלנו השתנה. שאלות שגרתיות ויומיומיות כמו מה שלומך? מה המצב? או איך המרגש? מקבלות היום משמעות אחרת. אם בעבר לא באמת ציפינו לתשובה, וגם האדם שמנגד לא ממש טרח להשיב, היום לכל מילה יש משמעות כבדת משקל.

מאז פריצתה של מלחמת חרבות ברזל, כולנו כחברה חווים ימים קשים, מלווים בדאגות וחרדות. לפתע, פתאום בלי שכמעט נרגיש כיצד זה קרה לנו, השאלה "מה שלומך?" הפכה להיות כמעט בלתי לגיטימית. בעוד אתה מתלבט אם לשאול, העומד מולך מתפתל באשר לתשובה – כמעט מתבייש להגיד "אצלי הכל בסדר", ובעצם איך הוא בכלל יכול לענות לך שאצלו "הכל בסדר", כשאצל כולם הכל כל כך רע?

גם אני, ככל אדם במדינת ישראל, התחבטתי בשאלות הללו לאורך תקופה: האם וכיצד לשאול, ואיך רצוי או כדאי להגיב בימים המסויטים הללו. תוך כדי התלבטות ומחשבות, מצאתי לעצמי את התשובה בבחינת "דע מה שתשיב".

בכל התקופה המורכבת הזו, קרה לנו נס אחד גדול – לנו כעם ולנו כחברה. גילינו מחדש את עמוד השדרה שלנו, את המחבר והמאחד בינינו. הבנו פתאום, לאחר שנות מחלוקת רבות של מאבקים והיפרדות, שכולנו ערבים זה לזאת וזאת לזה – גורל אחד לכולנו. האויב אינו מבחין בין יהודי, לדרוזי, צ'רקסי או בדואי, הוא גם לא בודק אם מדובר באישה או גבר, ילד או ילדה, קשיש או קשישה, שמאלני או ימני, דתי, חדרי או חילוני. הוא מחפש דבר אחד ויחיד: את דמנו, רק כי אנחנו חלק מהעם היהודי וחלק מהחברה בישראל.

למרבה ההשתאות, למדנו לגלות שהתובנה הזו לא רק שלא שברה אותנו, אלא יצרה למעשה את האפקט ההפוך. כולנו התגייסנו – מי לצבא ומי למלחמה, מי לזק"א ומי למד"א, מי לקטיף ומי למסיק, מי לתמיכה במשפחות החטופים והנעדרים, ומי לסיוע למשפחות החללים, מי לטיפול ושיקום הפצועים ומי לחיזוק משפחותיהם, מי בממון ומי בכישוריו האחרים. אף אחד לא חיכה שהממשלה, או נבחרי הציבור יושיעו אותנו בעת הזו. כולנו יחד כאיש אחד קמנו והתחלנו לדאוג לכל אחד מאיתנו.

ולכן, כאשר כשהיום שואלים אותי "יהורם, מה נשמע?", אני עונה כך לכולם: "גם כשהלב בוכה על אלה שחרפו את נפשם והקריבו את חייהם למען כולנו – אני בטוב, כי אני חלק מהעם הזה; אני בטוב, כי אני חלק מהחברה הישראלית; אני בטוב, כי זכיתי לראות אותנו במלוא כוחנו ועוצמתנו; ואני בטוב, על המעט שגם אני יכול לתרום...".

אני מודה שלפעמים, יש רגעים שאני אפילו מוסיף, עם חיוך קל בזוויות פי, את דברי החוכמה של זקנות ירושלים: "אני? שלומי יותר טוב מאתמול ופחות טוב ממחר". מה שנותר זה רק לאחל לימים טובים ושקטים מאלה.

עוד ב-

מתוך חמ"ל המשטרה: סיפורי הגבורה של ה-7 באוקטובר

לכתבה המלאה

הכותב, יהורם גאון, הוא חתן פרס ישראל לזמר עברי.