לאסור על בית משפט לשקול סבירות של פעולה שמבצע שר בממשלה, משמעה למעשה לאסור על בית משפט לחשוב, לא פחות ולא יותר. כל מחשבה אנושית לפני פעולה, מבצעת תהליך של ברירת אופציות, התהליך מכונה על ידי דניאל דנט ("נפש, תבונה, מחשבה") תהליך פופריאני, שאותו הגדיר הפילוסוף קרל פופר: "לאפשר להשערות שלנו למות במקומנו". תהליך זה מתבצע במין חדר הדמיה קטן,  שהברירה הטבעית פיתחה בראשנו וכך העדיפה אותנו על כל מין וחייה. שם אנחנו משחזרים את האופציות השונות לפעולה ובודקים באיזה אופן ה"גוף", מגיב עליה. במקום לנסות באופן מעשי אופציות רנדומאליות, שאחת מהן עלולה להביא לאובדננו המלא או החלקי.

אנחנו נדרשים לעבור נהר גועש, אנחנו מעבירים את המשימה לחדר ההדמיה, המצויד בעובדות שאספנו על העולם "האמיתי" ומנסים שם כל אופציה שעולה על דעתנו. למשל שחייה אל הגדה השנייה, חדר ההדמיה מדמה את הנהר וזרימתו השוצפת ואנחנו נתקפים תחושת פחד ואולי אפילו רעד ואנחנו מבינים שזו לא אופציה נכונה ואז מנסים אופציות אחרות העמדת סכר באמצע הנחל. ניסיון לחסום את הזרימה באמצעות שקי חול, הקמת גשר מחומרים הנמצאים באזור, עד שאנחנו מגיעים להדמיה הכי פחות מפחידה, הכי "סבירה" - למשל ללכת אל המקום שבו הנהר אינו עמוק וניתן לחצייה ברגל. ואם לא נמצא מקום כזה במרחק סביר, לעקוף את הנהר או לוותר על חציית הנהר, כל הדמיה בחדר הניסויים הפנימי שוקלת כמובן את חשיבות חציית הנהר.

האם חיילים מזוינים מתקרבים אלינו, האם יש להם כלב שמריח את עקבותינו, או שמדובר בהפגנת אומץ לב בפני אישה בה חשקנו, שאז החרדה בפני שחייה אל הגדה השנייה במי נהר שוצף מתאזנת ונחלשת על ידי תגובות הגוף המדמה את הפרס בו נזכה, חסדיה של האישה שהתפעלה מאומץ ליבנו.

גם לאחר ההדמיה לא בטוח שנמצא את האופציה הנכונה, ויתכן שנבחר באופציה מוטעית למשל כי הערכנו יתר על המידה את ההשפעה שתהייה לחציית הנהר על הבחורה בה חשקנו, המעדיפה אינטלקטואל על פני שחיין שרירי. אך בכל מקרה דרך הסבירות שהיא דרך ההדמיה קודם לפעולה עדיפה על בחירה שרירותית באחת האופציות העומדות לרשותנו ואת זה רוצה הכנסת לקחת מבית המשפט, היא סוגרת בפניו את חדר ההדמיה, תולה שלט "הכניסה אסורה לשופטי בית המשפט העליון"   

לא מתקבל על הדעת?

ניקח למשל את נושא מינוי מנכ"ל הדואר. השר שלמה קרעי מעביר את המינוי לחדר ההדמיה שלו ומוצא כי הגוף שלו מגיב הכי טוב למינוי מנכ"ל, שהוא מכיר, שהוא חבר טוב שלו והוא יודע את סגולותיו והוא משוכנע שימלא את תפקידו בצורה הטובה ביותר. הוא גם יודע שהמנכ"ל המיועד סובל ממצוקה כלכלית ומינויו למנכ"ל הדואר יבטיח לו משכורת נאה ומה שחשוב יותר פנסיה. וכך גם יגמול לו על איזו טובה שעשה לו המנכ"ל המיועד בעבר וכל אלה הם שיקולים טובים ונכונים שגופו של השר קרעי מגיב עליהם באפן הכי חיובי, בזרמים של הנאה ותחושות סבבה המתפשטות מכפות רגליו ועד לקצה חוט השדרה שלו.
 
לעומתו שופט בג"צ שלוקח את ההחלטה של השר ואת נימוקיו לחדר ההדמיה הפרטי שלו ומגלה שהגוף שלו לא מגיב כל כך טוב להחלטה, ראשית הוא לא מכיר את החבר של השר קרעי ואינו חש כלפיו חיבה ואין לו רצון לגרום לחבר עונג בכך שייבחר למנכ"ל הדואר. ובכלל בחדר ההדמיה של השופט המסוים הזה אין ערך גבוה לחברות, הוא שופט די מתבודד עם מעט חברים, אבל במסך ההדמיה שלו יש ערך גבוה לבחירת המנכ"ל בעל ההישגים הטובים ביותר. ומאחר ומנכ"ל הדואר הוא תפקיד ייחודי הוא יבחן הישגים בתחומים קרובים, למשל יש למועמד תואר שני במנהל עסקים, הוא ניהל חברת שליחויות מצליחה, הוא איש משפחה, הוא שירת בצה"ל בדרגת רס"ר באגף האפסנאות וכו'.

לעומת זאת בחדר ההדמיה של השר קרעי יש מידע ספציפי על העולם, שאין לשופט העליון, השר יודע שתפקיד מנכ"ל הדואר הוא תפקיד בולשיט, בעצם אתה לא זקוק לאיזה כישורים מיוחדים כדי למלא אותו, ויודע השר כי למנכ"ל יש סגן ותיק ומומחה בכל ענייני הדואר והוא למעשה עושה מאז ומתמיד את העבודה ולא המנכ"ל. ולכן הוא נותן ערך יותר נמוך לכישורים פורמאליים ומעדיף עליהם את הערך החיובי של חברות והכרות עם אדם בכל אופי טוב, שלא יחתור כלפיו, שיהיה שותף למטרותיו שגם הן חיוביות לארגן מחדש את הדואר לנוכח מציאות מתחדשת שבה הדואר לא עוסק בהעברת מכתבים אלא בשינוע  של הרבה חבילות של הזמנות מן האינטרנט ושיאים של בלק פריידיי וכו'.
 
גם השופט וגם השר העבירו את ההחלטה לחדר ההדמיה, אך קיבלו תוצאות הפוכות. מה זה אומר? שהסבירות של השר, פחות ראויה מהסבירות של השופט, שמינוי מנכ"ל בתהליך של מכרז או על פי קריטריונים קשוחים של השכלה ניסיון וכו' עדיף על מינוי מנכ"ל המוכר לשר ובדרך זו הוא גם מחזק את ערך החברות והגמול? אין לי תשובה טובה, אני מבין גם את השופט וגם את השר, בחדר ההדמיה הפנימי שלי אני מעדיף את השופט על פני השר, אך אני יכול להבין גם את מי שיעדיף את השר על פני השופט.

למשל: חברי מספסל הלימודים י.ע המזכיר לי ששופט זה המקצוע עם מקסימום כוח ומינימום אחריות. השר שבחר למנכ"ל אדם שהוא סומך עליו, יישא באחריות לפשלות שהנבחר שלו יעשה, אולי ישלם בבחירות, אולי לא ייבחר למקום טוב במרכז הליכוד.  והשופט שמנע את בחירת מועמד השר וקיבל אידיוט עם תואר שני שיחריב את הדואר,  ימשוך בכתפיו ובבוא יומו יפרוש לפנסיה נדיבה בגיל שבעים. אף אחד לא ישאל את הנשיא המיועד איך אתה מרגיש עם זה ששלחת את זדורוב למאסר עולם וכתבת בניקיון כפיך ובתום לבך. אנחנו לא יכולים לענות על כל השאלות, מאומה מכתם הדם שעליו טביעות נעל זרות  בחדר השירותים, לא דבק בחולצתך הזכה.

עוד ב-

אהוד ברק בריאיון: "הבייס של נתניהו יהיה הקורבן הראשון של ההפיכה"

לכתבה המלאה

הכותב: אביגדור פלדמן, עורך דין ופובליציסט ישראלי העוסק במשפט פלילי ובזכויות האדם