אני שומע מעת לעת שיח על אתגרי הביטחון, כיצד ייראה העורף הישראלי במלחמת לבנון השלישית. סוגיית הביטחון תמיד תופסת כותרות ועוברת כל מסך וכל כלי תקשורת. לצדה, יש לצפון אתגר גדול בהרבה, אתגר שעלול להותיר כאן הרס וחורבן שכל מלחמות ישראל לא הותירו, אתגר רעידות האדמה.

כולם גם יודעים מהם תרחישי רעידות האדמה. אילו ערים בצפון הארץ גובלות ממש בשבר הסורי אפריקאי, אילו בניינים יקרסו לתוך עצמם וכמה הרס וחורבן יתרחש בסיטואציה של פגיעה רוחבית, כזו שחוסמת מעברי גישה, מנתקת כבלי חשמל ותקשורת, עוקרת קווי מים ומותירה תושבים להתמודד כמעט לבדם במשך ימים רבים.

נכון, זהו תרחיש אימים, אבל לא מדע בדיוני. זה קורה ברחבי העולם וקרה בישראל, כאשר צפת, טבריה ויישובים נוספים נחרבו כליל. לאחרונה אנחנו מקבלים עוד ועוד איתותים. הטבע צועק לנו, מזהיר אותנו, אבל מדינת ישראל טומנת ראשה בחול כמו בת יענה. שיטת ״יהיה בסדר״ שוב גוברת על הרציונל ועל כל מנורה אדומה שנדלקת כאן. אי אפשר למנוע רעידת אדמה, אבל אפשר להיערך אליה ולדאבוני מדינת ישראל לא עשתה מספיק, לא עושה מספיק וכאשר היא עושה, המדינה פשוט עושה זאת באזורים הלא נכונים.

 
כך קרה שפרויקט חיזוק המבנים לטובת רעידות אדמה (תמ״א 38) ראה אור במרכז הארץ בלבד, בדיוק באזורים הרחוקים מהשבר הסורי אפריקאי חיזקו מבנים נגד רעידות אדמה. למה? כי הפכו את המיזם לפרויקט עסקי, כזה שמכניס כסף רב לקבלנים, והם מצדם, מעדיפים להשקיע במישור החוף. למה להם בכלל להגיע לפריפריה?

רעידת אדמה זה לא שאלה של אם, זו שאלה של מתי. שכונות שלמות יקרסו ברעידת אדמה. המדינה לא נוקפת אצבע וכל מיזמי תמ"א 38 וחיזוק מבנים מתבצעים באופן מגוחך באזורים שאינם מועדים לפורענות.

במשך כשני עשורים אני עוקב אחר ועדות הכנסת בנושא, אחר דו"חות מבקר המדינה. הנייר סופג הכל. הכתובת חרוטה על הקיר. ערי הצפון - צפת, טבריה, בית שאן, חצור וקריית שמונה לא מעניינות אף אחד. אותם שיכונים ותיקים המאוכלסים בתושבי הצפון, חלקם בנו את הגליל במו ידיהם, נמצאים בסיכון יום אחר יום, ואם מישהו חושב שעוד ניירת של ועדה בכנסת תמנע את המשבר הבא - הוא טועה ובגדול. זה הזמן להרים את הכפפה ולעבור מדיבורים לחיזוק מבנים.

עוד ב-

נחשפו מחירי הדירות במחיר מופחת בצפת, כמה תשלמו?

לכתבה המלאה

הכותב: שוקי אוחנה, ראש עיריית צפת