דעות

סיכום בחירות 2020: המנצח, המפסידים, המפתיעים והמביכים

הקמפיין המבולבל של כחול לבן, הטעות הגדולה של נתניהו, ולמה שוב נכשלו בנט ושקד? אביב בושינסקי מסכם את סבב הבחירות השלישי ומציע כמה תרחישים אפשריים להרכבת ממשלה 
אביב בושינסקי | 
אביב בושינסקי (צילום לימור צור מגן)
חכמה שלאחר מעשה היא לומר שקמפיין הליכוד היה המוצלח ביותר בסבב הבחירות האחרון, אבל להבדיל מהבחירות הקודמות, הפעם הכתובת הייתה על הקיר עוד במהלך הקמפיין עצמו. בנוסף לעובדה שנתניהו הצליח לקבוע את סדר היום, הוא גם הצליח לגעת בצדדים הכי רגישים של כחול לבן. 
שלושה אלמנטים מכריעים הביאו לו את הניצחון על כחול לבן. בראש ובראשונה, העניין שגנץ לא יכול להרכיב ממשלה אלא עם טיבי. כחול לבן לא מצאו לזה פתרון, ובמקום להגיד שדלתם פתוחה לכולם – לליכודניקים, לערבים, לדתיים, לחילוניים ולימניים – הם נתקעו.
בבחירות הקודמות הם הלכו על קמפיין של ממשלה חילונית וראו שזה לא טוב, זה מגביל אותם. כעת הם היו צריכים ללכת למכנה המשותף הרחב ביותר, ולהגיד 'אנחנו רוצים להביא שלטון מסוג אחר'. עם מי? עם כולם. גם עם ערבים. ברגע שפחדו להגיד זאת והסתמכו על קו של הימנעות - זה הפך אותם לפגיעים מאוד ושם אותם במגננה. 
האלמנט השני שסייע לנתניהו הוא כל הסרטונים שמראים את גנץ מגמגם. הליכוד הצליח לשכנע את הציבור שהאיש מגמגם, מבולבל ואולי דמנטי, וזה דבר שלא חשבנו עליו לפני חודשיים, למרות שהכרנו אותו כבר שנה בפן הפוליטי ועוד לפני כן כרמטכ"ל. במובן מסוים הם "הוכיחו שיש לו אחות", ועם זה בכחול לבן לא ידעו איך להתמודד. 
הרבה אנשים פקפקו ביכולת המנהיגות של גנץ רק בגלל הסרטונים הללו. המדד לכך היה כשבסקרים עלתה שאלה להתאמה לראשות הממשלה; נתניהו פתח פער ללא קשר לדעות פוליטיות, בעוד שגנץ צנח. בכך השאירו בכחול לבן את הזירה ריקה לנתניהו במקום להראות את ביבי מזיע על רקע פרשת ההתנתקות, או לוחש לרבנים. היו הרבה דברים לעשות בתחום הזה אך במפלגה הסתפקו בלומר שמדובר בהשמצות. רק שבחירות זה השמצות, מה לעשות. 
האלמנט השלישי קשור לשליטה הכמעט מוחלטת של הליכוד ברשתות החברתיות, בדגש על סרטונים חביבים של נתניהו. צריך לזכור: האיש היה ראש ממשלה עוד לפני שהיה פייסבוק. היום, בזכות הסרטונים, הוא נתפס כאדם הכי מעודכן במדיה החברתית. כשעבדתי איתו הוא לא ידע לשלוח אי-מייל, אני לא יודע אם היום הוא יודע, אבל הוא יודע מה הולך, מבין מה אנשים אוהבים. הסרטונים בסגנון לא מעונב בהם הוא דופק לאנשים בדלת, עושה צחוקים – גם אם זה לא הופך את הצופה להיות אוהד נתניהו, זה מוריד את רמת האנטי, ובכך משביח את המוצר.  
זה שונה בתכלית השינוי מקמפיינים קודמים שלו. נתניהו ניצח בעבר בחירות על ידי הפחדה; פרס יחלק את ירושלים, האוטובוסים המתפוצצים. הפעם מי שהפחיד הוא דווקא גנץ עם קמפיין ארדואן. 
כחול לבן: קמפיין מגומגם
הרבה אנשים מייחסים לאלקטור תכונות פלא, אבל תוכנת האלקטור הכי אפקטיבית הייתה כשהיריבים השוו של נתניהו לארדואן. התוכנה הייתה אמורה להוציא מהבתים 300 אלף איש שלא יצאו לפני כן להצביע, אך ברגע שגנץ השווה את נתניהו לארדואן, הוא הדליק את המועדון. 
בעיה נוספת היא שכחול לבן לא הצליחו לייצר אלטרנטיבה שלטונית. חיפוש פשוט באינטרנט מעלה כי לכחול לבן יש מצע מפורט של 48 עמודים. חיפוש מצע הליכוד יעלה חרס. אין מצע. למרות זאת, דווקא כחול לבן נתפסו כמי שאין להם מה להציע, כי הם עסקו רק בדבר אחד - כתבי האישום. הם לא הציגו אלטרנטיבה אידאולוגית, לא הצליחו למצוא פתרון למשבר בבריאות ולא מצאו פטנט אחר לעזה. גם בנושא הסיפוח המופיע בתוכנית המאה שהוצגה ברחבי העולם - כחול לבן לא היו החלטיים וקוהרנטיים. 
בעיה נוספת הייתה שהחביאו במפלגה את גנץ, מי שראה אותו מתראיין לטלוויזיה ביום האחרון לבחירות הבין שהוא יכול להופיע מבלי לגמגם. אם מלכתחילה היו נותנים לו לרוץ בתקשורת הוא היה משתפשף, וגם הציבור היה מתרגל לחתך הדיבור שלו כך שלא היו עושים מכך עניין. 
השאלות הפתוחות
כעת נותרו שתי שאלות פתוחות: הראשונה היא האם ביבי יוכל להרכיב ממשלה. נתניהו, בחוכמה רבה, ערך מיד מסיבת ניצחון על מנת שנחשוב שניצח, למרות שאין לו 61 מנדטים. הוא ניסה לקבע בתודעה את זה שהוא ניצח, וגם מיד הוציא תמונות ניצחון מלשכתו. נומינלית הוא ניצח, אבל קואליציונית עוד לא. עכשיו, השאלה כמובן האם ירכיב קואליציה, ואם כן - איזו קואליציה. כרגע כל הקלפים פתוחים. 
בהנחה שליברמן יעמוד במילה שלו לפיה לא תהיינה בחירות רביעיות, הוא יכול להימנע מהמלצה על ראש ממשלה, ואז לתת לנתניהו את 59 המנדטים ותקום ממשלת מיעוט. 
מאחר שנתניהו הצליח להחדיר לדעת הקהל שאין סיבה לבחירות רביעיות, סביר להניח שיישאר ראש ממשלה. במובן הזה ההפרש מאוד חשוב; הפרש של 3 מנדטים יעשוי למנוע מכחול לבן את האפשרות לדרוש רוטציה, אז לכן או שתהיה ממשלה צרה או ממשלת מיעוט.
ההישג הגדול: הרשימה המשותפת 
לזכותו או לחובתו של נתניהו, העובדה שתקף את הערבים על כך שישבו עם כחול לבן הובילה לכך שהערבים התעוררו. גם כחול לבן, גם מפלגת העבודה ובטח מרצ, הוציאו מתוכם נציגים ערביים. השר הערבי הראשון היה ממפלגת העבודה. בקמפיין הזה מפלגת העבודה-גשר-מרצ לא רק שלא שיבצה אף נציג ערבי ברשימה, אלא אפילו לא דיברה על הערבים. בכך הרשימה המשותפת זכתה מההפקר.
הפלופ הגדול: ימינה
ימינה היא המפלגה הקטנה ביותר בכנסת, על אף שנפתלי בנט הוא שר הביטחון. זה אומר שלמרות מה שחושבים, להיות שר ביטחון לא בהכרח מביא מנדטים. פעם שר ביטחון היה תפקיד שנתן כבוד, הדר, מאבטחים, מעמד, כך שמתחילים כבר עם שני מנדטים בכיס. בימינה הוכיחו שזה לא עוזר. בנוסף, עד לא מזמן דיברו על איילת שקד כראש ממשלה בפוטנציה. כעת היא מעין 'דייר משנה' במפלגה של 6 מנדטים. זה לא הישג גדול. מהצד הימני הם המפסידים הגדולים.   

ולבסוף, למרות החשיבות הגדולה לקמפיינים ולגימיקים, צריך לזכור שמעל מיליון אנשים הצביעו לנתניהו כי הם מזדהים עם העמדה שהוא מייצג בתחום הכלכלי, בתחום המדיני, בתחום הביטחוני, או שפשוט לא אהבו את הדה-לגיטימציה שעשו לנתניהו על רקע המשפט. שאלת הסיפוח ואופן מימוש תוכנית המאה נמצאות על הפרק ומימושן תלוי בגודל הקואליציה ובסוג הקואליציה אם תורכב. כפי שזה נראה עכשיו, נתניהו יהיה גם ראש ממשלה וגם יתפנה להתמודד עם 333 עדי התביעה שממתינים לו מאמצע החודש.
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה