שידור הפרסומת בערבית של המשביר לצרכן במהלך גמר טורניר היורו, לא יורד מהכותרות. הרשת גועשת ומדבררת את הנושא ללא הפסק. חייזר שינחת כאן יחשוב שמדובר על שידור פרסומת בשפה שאולי נכחדה מהעולם, ולא בשפת האם של 20% מאוכלוסיית המדינה.

מעל 30 שנה אני חי ונושם את ענף הפרסום למגזר הערבי ולאורך תקופה זו המפרסמים הישראלים פונים ל-3 המגזרים - ערבי, רוסי וחרדי, בדרכים שונות. הפנייה לרוסים החלה ימי העלייה הגדולה  של שנות ה-90, אך עם הזמן הלכה ודעכה ככל שציבור זה הלך ונטמע בחברה הישראלית. ואילו הפרסום למגזרים החרדי והערבי, פועל כאמור כמה עשורים ומתמקד במדיות הייעודיות לכל אחד מאותם קהלים.

ואולם, במהלך תקופה זו הפרסום לערביי ישראל לא התרומם ברמת נתח התקציב אל מעל 3% מעוגת הפרסום. למרות שכוח הקנייה של המגזר הערבי עומד על 12-14%, והמגזר הערבי מהווה 20% מכלל האוכלוסייה, כל המאמצים של משרדי הפרסום לא הצליחו להביא לשינוי משמעותי לאורך השנים בהתייחסות המפרסמים לנושא זה, כאשר אחת הטענות החזקות היא שאין מדיה מספקת לשוק זה. בשנים האחרונות אמנם התפתח מדיום מעניין יעיל ובעיקר מדיד, הדיגיטל כמובן, אבל גם הוא לא הביא לשינוי המיוחל, מאחר והמדיה הדיגיטלית באה על חשבון זו המסורתית, ולכן היא לא הביאה להגדלת עוגת הפרסום.

 

בשנים האחרונות החלה להתעורר מהפכה צרכנית בשוק הערבי, שמתבססת על תחרות גדולה מול החברות הישראליות. הייבוא מחו"ל, המוצרים הבינ"ל שנמכרים בארץ, ובעיקר המוצרים המגיעים מטורקיה, מהווים תחליף ושחקן משמעותי בזירת המוצרים לצרכן. ה-VALUE FOR MONEY הופך להיות שווה יותר, והקניות דרך האינטרנט, במיוחד באופנה אבל גם בתחומים אחרים, מהוות איום על החברות הישראליות. מכאן אני מבין את המהלך של 'המשביר לצרכן' שבא לשמר ולחזק את נאמנות הצרכן הערבי. במהלך הזה הוא ממשיך אמנם בבניית המותג בקרב האוכלוסייה הערבית וגם מושך יותר קהל קונים באמצעות מבצע מתחתנים, אך הוא גם שבר טאבו.

ההחלטה לצאת מאזור הנוחות של המדיה הערבית ולפרסם בלב ליבו של המיינסטרים, בפריים טיים של ערוץ 2, היא החלטה אמיצה וחשובה מאין כמוה. בצעד זה הוא למעשה מכניס את הציבור הערבי אל תוך "מדורת השבט". הרי בתכניות הריאליטי אנו רואים משתתפים ערבים, אך למה לעצור שם?

עצם העובדה שיש פה שינוי ושבירת טאבו,  נותן תקווה לחברה הישראלית לקבל יותר חשיפה ולמשוך קהל ערבי יותר. מצד שני זה נותן כמובן גם תקווה לענף הפרסום במגזר הערבי לגדול לרמה הטבעית שלו. הרי לא יכול להיות ש-14% מכוח הקנייה לא יקבל לפחות 10% מתקציב עוגת הפרסום הכללי.

אולי תאמרו, אז אם כבר ערוץ 2, מדוע צריך בכלל פרסומות בערבית? אך השפה היא לא הכל, היא רק הכלי. הפרסומות למגזר הערבי צריכות להתייחס גם למסורת, לתרבות, לערכים ולמנהגים. הרי במשך עשורים שודר בערוץ 1 בכל יום שישי סרט ערבי, ומי לא זוכר את הסדרה המסעדה הגדולה? ומה עם מהדורת החדשות בערבית שעלתה לאוויר מדי יום לפני מבט? אז האם בשנת 2016 לא הגיע הזמן גם לפרסומות בערבית בטלוויזיה? לדעתי כן (!!!),הגיע הזמן, והגיע הזמן גם ללמד את השפה הערבית בבתי הספר מגיל צעיר כך שתיטמע ותופנם היטב. היכולת לדבר ולהבין את שפת השכנים שלנו היא ראשונה במעלה, והיא הצעד הראשון בדרך להידברות וחיבור מכל סוג שהוא.

מוסא חסדייה הוא יו"ר משרד הפרסום 'סקטורס-אל בוסתאני'