שוב דואב הלב על מותו של חייל צה"ל שנהרג בירי דו"צ, כאב עצום הן על הנופל ומשפחתו והן על היורה ומשפחתו, ושוב נשאלת השאלה הכיצד? איך יתכן שלאורך השנים צה"ל לא מונע מצבים שכאלה בעיקר שאין מדובר במצב מלחמה, ללא אף כדור אחד מכיוון האויב. אירועי הדו"צ מלווים עוד משחר היסטוריית הלחימה, החל ממות האלוף דוד מרכוס ז"ל ביוני 48 שנורה על ידי שומר שחשד כי מדובר באויב ועד מות נתן פיטוסי ז"ל. לאורך השנים נפלו חיילים רבים וטובים, ונשאלת שוב השאלה האם אסונות אלו הן חלק מקללת הלחימה שתמשיך ללוות את חיילינו ולוחמינו לעד?

"כל אירוע ירי של כוחותינו על כוחותינו הוא ייחודי ואין אירוע זהה לו, אף שיש דומים לו. ממש כשם שאין קרב אחד זהה למשנהו", אמר האלוף יעקב עמידרור בחוקרו את תופעת "האיש הידידותי", ואכן בכל תחקיר של אסון לומד הצוות החוקר כי אמנם מדובר במקרה ייחודי אם כי בהחלט לא בלתי נמנע, וכי הסיבות לאירועים אלה נעוצות בארבעה מאפיינים:
מצב הנשק: מא"ג משתולל הוא מצב מוכר, כלי הנשק פועל ללא כוונת מכוון. מדובר באירוע בלתי נשלט אותו לא ניתן לצפות, אלא שבוודאי מדובר במצב אותו ניתן למנוע. טיפול מקצועי בנשק מונע על פי רוב מצבים שכאלה. אין נשק לא ממושמע, יש נשק שלא נשמעו לו. חלק מהמקצועיות של הלוחם היא לטפל באופן עקבי ומקצועי בנשק ולאבחן תקלות מבעוד מועד.

מצב הלוחם: מקצועיות הלוחם בהפעלת הנשק היא תנאי חשוב, לא מעט תאונות ואסונות קשים של ירי דו"צ התרחשו בשל יכולת מקצועית נמוכה וחוסר ידע, או חוסר שליטה והכרת הטכניקות הצבאיות שיכלו להימנע על ידי לימוד, תרגול והעמקת הידע.

מצב המשמעת: המקצוע הצבאי הוא מקצוע מסוכן, משמעת צבאית נועדה להכניס סדר והתנהגות מחייבת ללא חריקות. כל מצב בו חייל פועל מחוץ לגבולות המשמעת הצבאית מייצר חריגה המשפיעה על חלקים נוספים במכונה ולעיתים אף בכולה. לא פעם ובעיקר באימונים אנו מוצאים כי ירי נעשה בשל חריגה מהוראות. 

מצב התודעה: לחימה היא סיטואציה מלחיצה. הלוחמים פועלים באי-ודאות, כשתמונת הקרב שברשותם חלקית. הפחד, העייפות והאמון בנשק, בחברים לנשק ובמפקדים, כל אלה מהווים חלק משמעותי בתודעת הלוחם במצב מבצע או בט"ש. החייל נדרש לתפקד במציאות מורכבת שנחוצות לה יכולות סימולטניות: שליטה בנשק, בתמונת הקרב, האויב ובעיקר - שליטה עצמית. בכדי להקל על הלוחם יוצרו פתרונות טכנולוגיים שנועדו להקל על הבנת תמונת הקרב והאויב, אך גם אלה לא מסוגלים לפתור את המצב הנפשי בו נעמד הלוחם תחת המתח. יחד עם זאת, מקצועיות גבוהה ושליטה באמל"ח, בטכניקות הלחימה וביסודות הפיקוד ובתוכנית הקרב, מצמצת משמעותית את פער הוודאות. 

"לא ניתן לפתור את בעיית הזיהוי עם טכנולוגיה לבדה. בכל פעם שמתרחש ירי דו"צ, יש גורם אנושי ששגה. התשובה היא ביחידות מגובשות ומאומנות היטב", אמר הגנרל ג'יימס מאטיס כשדן בספרו בתופעת הירי הדו צדדי. אמר וצדק. כמפקד בסיס האימונים של פיקוד הדרום, בוקר אחד חזרתי ליחידה בשעת בוקר, וחדשות הבוקר נפתחו כך: "חייל  נהרג בשעות הלילה בפעילות מבצעית סמוך לרצועת עזה מאש חברו שעה שזיהה אותו ככוח אויב". 

צילום פרטי

אוטומטית בלמתי את רכבי והרגשתי את הלב פועם בחוזקה, מדובר ביחידה אותה אימנתי שבועיים קודם לקראת משימת הבט"ש ברצועת עזה. מיד שאלות עלו בראשי - איפה טעיתי? האם אני והמדריכים שלי אימנו אותם באופן לא מקצועי שהוביל לאירוע? נסעתי באותו היום עם סגל המדריכים להלוויה, ולאחר שכל הנוכחים התפזרו כינסתי את כולם סביב קברו הטרי של הלוחם שנפל ואמרתי: "אירוע דו"צ הוא תוצאה של חוסר מקצועיות ובראש וראשונה מוטלת עלינו החובה לבדוק היטב היכן טעינו, האם לימדנו באופן שגוי או האם לא דאגנו כי החייל ילמד את המקצוע כהלכה - מקצועיות צבאית היא מפתח להצלחה וחוסר המקצועיות גורם לכישלון". 

עוד ב-

250 חיילי צה"ל חדשים: גרעין צבר 2022 יצא לדרך

לכתבה המלאה

הכותב הוא מפקד בסיס האימונים של פיקוד דרום לשעבר, וכיום מזכ״ל תנועת הביטחוניסטים