רגע אחרי יום המאבק באלימות נגד נשים, אברי גלעד פרסם טור נוקב שכותרתו "ומה עם אלימות נשים כלפי גברים? יש פה מסע תעמולה אנטי־גברי בלתי פוסק, שמנסה לצייר את הגברים כמנועי האלימות היחידים במשפחות".

"אלימות של נשים כלפי גברים אינה מגיעה לרצח, אבל בהחלט מגיעה לחבלות חמורות, גופניות ונפשיות. הנה מספר מטלטל: 2,068 תיקים על חבלה חמורה נפתחו השנה נגד נשים שפגעו בבעליהן, לעומת 177 תיקים נגד בעלים שפגעו בנשותיהם. פי 11 נשים פוגעות. הידעתם? ברור שלא. הנתון מועלם ומושתק, כי יש פה מסע תעמולה אנטי גברי בלתי פוסק, שמנסה ומצליח לצייר את הגברים כמנועי האלימות היחידים במשפחות. וזאת עלילת דם, כפשוטה. עוד נתון מעניין: באירועי אלימות ביתיים, על פי מחקרים עדכניים, נשים מתחילות קצת יותר ממחצית הקטטות".

"אז זה לא שיש פה נשים קורבנות וגברים טורפים. ממש לא. יש כמות זהה של בני ובנות זוג שמוצאים.ות באלימות את הדרך הנוחה, הזמינה, האוטומטית - ליישוב מחלוקות בבית. במשך שנים טורחת מכונת תעמולה משומנת לצייר את אחיי הגברים כמסוכנים, רעילים, רצחניים, ולגרום גם לגורמי אכיפת החוק, השיפוט והטיפול לראות בגברים שנופלים קורבן לנשים אלימוֹת אנשים נלעגים, חלשים, לא גבריים, ולסבל שלהם להיות מוסתר ומבוזה. מספר הנשים מהחברה היהודית הנרצחות על ידי בני זוגן הוא נמוך מאוד לעומת המספר הכללי של הנרצחות. במשפחות ערביות יש רבות שנרצחות על ידי בני משפחה שאינם הבעל, על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה", ויש נרצחות מקבוצות חלשות באוכלוסייה, שערכי החברה הישראלית טרם הוטמעו בהן".