כבר 25 שנה עברו מאז שירון אילן נכנס לתודעה הישראלית עם שידורה של התכנית "ריח מנטה" בטלוויזיה ובהמשך ב"מנטה ב-10" ובשישי שמח, מארח מוזיקאים צעירים וותיקים ומכין את בתי ישראל לקראת השבת עם המוזיקה המזרחית של שישי בצהריים.

ירון אילן (51) דיג'יי, שדרן רדיו ומגיש התכנית המצליחה "שישי שמח" בריאיון ל-ice. אילן מספר על סוד הקסם של 25 שנה של שידורי מוזיקה בטלוויזיה, מדבר על השנה האחרונה, על הקריירה, על מצב המדינה, תכניות הריאליטי וגם מספר איך הוא חוגג את יום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל. "בשנה שעברנו בה דברים נוראים, אנחנו היינו כאן לשמר את השמחה" אמר אילן. 

יש מצב שפיצחת את הדבר הזה שנקרא ישראליות, 25 שנה שאתה לא יורד מהמסכים מ-1996 עם ריח מנטה ועכשיו ״שישי שמח״ המשודרת בערוץ 24. מה סוד הקסם?
“סוד הקסם? זאת מילה גדולה מדי. כשאני התחלתי עם מוזיקה מזרחית זה היה לפני 25 שנים, זה משהו שהיה מחוץ לקונצנזוס הישראלי. המזרחית היתה משהו שאף אחד לא רצה לגעת בו אפילו. ברגע שהתמקדתי בדבר הזה, גם בגלל המקום שאני באתי ממנו, מהילדות שלי והתרבות שלי, יש כל כך הרבה אנשים שלא מקדמים את זה כצריכה לא ברדיו ובטח שלא בטלוויזיה. ואני חושב שבסופו של דבר ההצלחה של שישי שמח נובעת בעיקר מזה שאנשים כבר לא מתביישים להגיד שהם שומעים מוזיקה מזרחית וגם מתוך המקום שיש משהו לא מחייב בתכנית הזאת, זאת תוכנית חפלה״. 

איתי לוי וירון אילן (באדיבות ערוץ 24)

ועדיין הפכת לקונצנזוס. אתה נמצא בהרבה בתים ביום שישי, אז איך?
״משהו מאוד פשטני בעניין התכנית. הלכתי על שעות שכולם זכרו עוד מהילדות שלהם כתכנית שהייתה ׳אגן לים התיכון׳ ואני פשוט תרגמתי אותה קצת לטלוויזיה. הייתה הבנה שהשעות האלו הן לבישולים, להכנות לערב שבת והתכנית מילאה איזה ואקום במקום הזה״.

זה משהו שאתה זוכר מהבית שלך, ההכנות לשבת והמוזיקה בשישי בצהריים?
״אני זוכר את זה עוד מהילדות. את המוזיקה שמתנגנת בעיקר בימי שישי. אחרי זה בצבא שלי, אני זוכר את זה בכל פינה, זה תמיד מלווה אותי בשעות האלו. באיזו נקודה בשביל להיות קונצנזוס שזה מילה שמדהימה אותי בעצמי אפילו, הבנתי שבשביל להיות בהרבה בתים צריך לתת להם את מה שהם אוהבים וגם לא באופן מעונב. כשעשיתי את ׳ריח מנטה׳ באו חמישה זמרים לעשרה שירים והכל היה עם חזרות ומעונב עם אולפנים ופה זה תכנית שיוצאת לשטח, הולכת לבתים ופוגשת את האנשים והיא מאוד עממית ובגובה העיניים. פעם אלכס גלעדי אמר שהטלוויזיה צריכה להיות גם למסעודה משדרות ואני חושב שבתכנית הזאת פיצחנו את הקוד הזה״.

אני לא רוצה לשרוף לך קשרים, אבל זה מסקרן, איזה זמר אתה הכי אוהב
״אני אוהב את כולם״.

נרקיס מתארחת אצל ירון אילן (באדיבות ערוץ 24)

קיבלת על זה גם תגובות
״המון תגובות. אני מסתכל לפעמים בדף הפייסבוק ובאינסטגרם ואני רואה אנשים שהגיבו בתקופות של סגר כמה הם שמחים וכמה הם אומרים תודה וגם פוסטים שאני העליתי, התייחסתי לכך שכיף לי להיות עוגן של שמחה״.

באופן אישי גיליתי אצלך זמרים שלא הכרתי ועכשיו אני שומע, יש לך איזה קטע עם פיתוח זמרים?
״קודם כל אני אגלה שרוב הזמרים שמכירים היום, זמרים מאוד מוכרים ומפורסמים היו זמרי בית שלי. לדוגמה איתי לוי באולפן השקוף. אני תמיד מאמין לתת ביטחון לדור הצעיר ולחבק אותם זה לא פחות חשוב מלשמור על הדור הוותיק. מבחינתי ערך עליון זה גם לתת את הבמה לזמרים ותיקים כמו חיים משה, איציק קלה וישי לוי, באותה מידה צריך לעזור לכישרונות צעירים והיום אין אף תכנית טלוויזיה שנותנת להם הזדמנות אלא אם כן אתה לא פורץ והופך להיות כוכב ואצלי זה חלק מהמהות, זה לא פגע לנו ברייטינג אפילו עזר וזה לא פוגע בכולם אז למה לא?״

קשה גם לתרגם בכללי מוזיקה לטלוויזיה.
״אני חושב שזה קשה לראות טלוויזיה במוזיקה לא כי זה קשה. הטלוויזיה התמקדה מבחינת מוזיקה בתכניות ריאליטי, גילוי כוכבים ואנשים שהם בשטח והם כבר מופיעים ועובדים לא מקבלים איזה במה אלא אם מדובר בתכנית עם שיר בודד כזה או אחר. בשנת 2000 היה ריבוי של תכניות מוזיקה טברנה של שמעון פרנס, אלי יצפאן ובריזה, טברנה עם זאב רווח והיה אותי עם ריח מנטה, באיזה שלב העלימו את כל התכניות האלה ואני דווקא חושב שיש המון מקום לתכנית גם בפריים טיים שתביא מוזיקה באווירה ולא רק תכניות ריאליטי שכבודם במקומם מונח״.

אגב, מה דעתך על תופעת הריאליטי, כאחד שגם היה שופט בתכנית ״אייל גולן קורא לך״?
״אני חושב שהיום אחד מקיצורי הדרך הטובים זה תכניות ריאליטי. מצד שני, אל לנו לשכוח שלכל תכנית ריאליטי מגיעים אלפי מתמודדים שלא כולם מגיעים רחוק. ריאליטי יכול להיות מקפצה מה שאחרי זה קובע זה השטח, הופעות ואירועים. סך הכל אני בעד ריאליטי וגילינו המון כוכבים, חלק גדול שעבר בריאליטי נסרין, עדן בן זקן, הראל סקעת, נינט ושורה ארוכה של זמרים שעברו את המסלול לחלקם זה הצליח וחלקם פחות״.

מה אתה אומר בכללי על ישראל בתקופה האחרונה?
״אני חושב שעברנו תהליך מאוד קשה בשנה האחרונה. אני מקווה שהתהליך הזה, שכל המדינה עברה, הכניס אותנו לפרופורציה חדשה בחיים. גם מבחינת ההבנה שהחיים שלנו הם מאוד נזילים. לי באופן אישי בשנה האחרונה שחידדה את התכנית. אנחנו בשנה של קורונה, בלי קהל בתכניות, צוות מצומצם והרגשתי שאנשים כל כך מחפשים את השמחה בימי שישי ואת ההוויה הזאת ואנחנו בעצם היינו הבמת בידור היחידה, לא הייתה קבלת שבת ולא היו מופעים והשנה הזאת חידדה יותר גם את עניין השמחה, כולנו מאוד אוהבים לשמוח בסופו של דבר״.

נגעת בשנה האחרונה, איך עברה עליך השנה האחרונה מבחינת עבודות ופרוייקטים כי הרי כל עולם התרבות נפגע?
״העבודות שאני עושה בערב שזה הופעות ודיג׳יי לאירועים אז הלכנו לישון לשנה. לשמחתי אני גם משדר ברדיו ירושלים ואני גם בערוץ 24 מבחינתי העבודה המשיכה אבל עם הרבה פחות שמחה. ממקום שצריך להביא המון שמחה לא פשוט בתוך הימים האלה ובאיזו נקודה זה חיזק אותי כי הבנתי שהייתה לי את הזדמנות ושאני צריך להמשיך ולעשות והרגשתי שליחות לשנות לאנשים את מצב הרוח לתת להם קצת נתק ממה שצריך. היינו בימים של סגר, גם בימים הכי לא פשוטים באנו ושמרנו על השמחה״.

אז נסכם בשתי שאלות, מה הכי ישראלי בעיניך ואיך תחגוג את העצמאות? 
״אני אענה קודם על השאלה השנייה, עדיין אין במות השנה בגלל חוקי התו הירוק ואני לא כל כך מופיע. אז אני מתכוון לחגוג עם הדבר הכי ישראלי בעיניי ולעשות מנגל עם המשפחה״.