גליה עוז, סופרת הילדים הידועה וביתו של הסופר עמוס עוז ז"ל הוציאה ספר אוטוביוגרפי "דבר שמתחפש לאהבה" ובו היא מספרת על התעללות שחוותה בילדות מצד אביה.

בספר, שהתפרסם חלק ממנו היום (ראשון) כתבה עוז על פן אחר ופחות מוכר של הסופר הבינלאומי: "בילדותי אבא שלי הכה אותי והשפיל אותי. האלימות הייתה יצירתית הוא קרא לי טינופת וגרר אותי למפתן בחוץ. לא איבוד עשתונות חולף אלא שגרה של התעללות סדיסטית. הפשע היה אני בעצמי. לענישה לא היה סוף. היה לו צורך לוודא שאשבר". 

עוד כתבה: "אני כותבת את המילה טרור כי האיום באלימות תמיד עמד באוויר, וזה הספיק כדי לזרוע אימה ולהשיג שליטה. ההפחדה והעמדת הפנים היו כרוכות זו בזו: המיקרוקוסמוס המשפחתי שלנו, שבו אירועים קשים רדפו זה את זה, התקיים לא רק בשביל לספק איזה דחף אכזרי שהיה באבא שלי, אלא גם כדי שתמיד ירחף איזה איום מעל הראשים, וכך שום תלונה לא תדלוף החוצה אל העולם. והיה הדבר הזה שהתחפש לאהבה, שהוצג כעובדה מוחלטת בפומבי ובחוג המשפחה, ומחק את כל הספקות והשתיק מראש כל מחשבה מרדנית".

בני משפחת עוז מתנערים מהאמירות הללו ומגיבים: "אנחנו, נילי, פניה ודניאל, הכרנו אבא אחר. אבא חם, לבבי, קשוב, שאהב את משפחתו אהבת-נפש מלאה דאגה, מסירות והקרבה. מרבית ההאשמות שגליה מטיחה בו כעת סותרות לחלוטין את הזיכרון העז שנטבע בנו לאורך כל חיינו. גליה החליטה לנתק כל מגע איתנו לפני כשבע שנים".

עוד הוסיפו בני המשפחה: "הטענות שהשמיעה אז כלפי כולנו תפסו אותנו בהפתעה. אף על פי שלא זיהה את עצמו בהאשמותיה, אבא ניסה וקיווה ממש עד יומו האחרון לדבר איתה ולהבין אותה, גם על הדברים שנראו לו ולנו מנוגדים למציאות. כאבה של גליה כנראה אמיתי ושובר לב, אבל אנחנו זוכרים אחרת. אחרת לגמרי".

כזכור, עמוס עוז הלך לעולמו לפני כשנתיים בגיל 79 ממחלת הסרטן. לאחר שהיה אחד הסופרים המוערכים בישראל כשהיה חתן פרס ישראל לספרות.