בערב 31 ביולי 1958, פרץ מרד אסירים חסר תקדים בכלא שטה, השוכן בעמק חרוד. ההתקוממות הנועזת, על אף שדוכאה במהירות, הייתה חסרת תקדים בהיקף שלה בישראל. בבריחה נמלטו 66 אסירים שהותירו אחריהם שני סוהרים הרוגים, יוסף שבח ואלכסנדר יגר, וכן 11 מתוך האסירים שנהרגו. בתולדות מדינת ישראל, מרד זה עומד בחומרה שאין שני לו, והביא למשבר חמור בשירות בתי הסוהר, שהגיע לשיאו בפרישתם של פקידים בכירים רבים, בהם נציב הכלא צבי חרמון.

ערב המרד

בין כותלי כלא שטה שירתו 73 סוהרים, מתוכם 44 נושאי אחריות שמירה ואבטחה. בכלא היו 190 אסירים, רובם מסתננים ערבים. בראש המרד עמד העיתונאי המצרי, אחמד עותמאן, שריצה מעצר מנהלי במשך שנה.

המרד החל בשעה 18:10 בערב, כאשר אסירים בחצר הציתו לפידים. כעשרה אסירים, ובראשם עותמאן, הסתערו על חדרו של היומנאי והרגו אותו. לאחר מכן, הם תפסו את השליטה על הנשקייה, ולמעשה התחמשו. קווי התקשורת נותקו, והבקשה הראשונה לעזרה הגיעה ממקור בלתי צפוי - אסיר יהודי בשם יעקב מרחבי, שהזעיק במהירות את הרשויות ולאחר מכן זכה בחנינה עבור המעשה. בינתיים, אסיר יהודי נוסף, אליהו כהן, התעמת עם אחמד עותמאן, גרם לו חבלות ונמלט עם מפתח שער הכלא כדי לבקש סיוע מקיבוץ בית השיטה הסמוך.

מרד כלא שטה (מתוך עיתון למרחב, 1958, ארכיון הספרייה הלאומית)

המשטרה הגיבה במהירות, עם 17 שוטרים שהגיעו לכלא בשעה 18:45. עד מהרה הצטרפו אליהם כוחות נוספים, בהם משמר הגבול. עד השעה 20:45 הגיע סגן ניצב דוד עופר שקיבל את הפיקוד על כל הכוחות הנוכחים. המאמצים המאוחדים של הכוחות הצליחו בהחזרת השליטה על האסירים הנותרים עד השעה 21:30.

לאחר המרד נותרו 108 אסירים כלואים, ללא פגע. 11 אסירים נהרגו בדיכוי המרד, וחמישה אחרים נפצעו. הנמלטים מנו 66 איש, מה שהותיר את החוקרים לספור את כלי הנשק החסרים, שכלל שני רובי ברן, 13 רובי לי-אנפילד, חמישה אקדחים, תת-מקלע אחד ו-1,800 כדורים של תחמושת.

מרד כלא שטה (מתוך עיתון דבר, 1958, ארכיון הספרייה הלאומית)

ועדת החקירה

עוד ב-

היום לפני 20 שנה: בריטניה פלשה "בטעות" לספרד

לכתבה המלאה

בעקבות המרד הוזמנה ועדת חקירה בראשות ד"ר משה עציוני, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יחד עם חברי הכנסת יצחק בן אהרון ויעקב קליבאנוב. המלצותיהם, שנמסרו ב-27 באוגוסט 1958, הצביעו על חוסר ההתאמה של הסוהרים, הכשרתם הלקוי והשגחה חסרת כושר על אסירים בתחומי הכלא. כמה פקידים מרכזיים נמצאו חסרי תפקידים, מה שהוביל לפיטורים. שני הסוהרים, יוסף שבח ואלכסנדר יגר, הונצחו בטקס צבאי בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, שם הובאו למנוחות זה לצד זה.