אצל רבים בחברה הישראלית צמד המילים משא ומתן ממוקם בין שני קצוות, לוחמים פורצים בהפתעה מוחלטת למרתפי החמאס האפלים ומשחררים באבחה אחת את החטופים ומנגד, פסיכולוג מתוחכם מהסוג שרווח בסדרות מתח בלשיות, מכריע את החמאס במשחק מוחות מבריק. המציאות האכזרית הנוכחית מורכבת קצת יותר. עם התקדמות העסקה להשבת כלל החטופים אומר בריאיון ל-ice, מפקד יחידת המו"מ במשטרה לשעבר, סנ"צ בדימוס עופר שחר: "אנו חברה מקדשת חיים, כזו שבברירה האכזרית תעדיף קבר למתיה ולא חוסר ידיעה. עכשיו כשצה"ל שולט בעזה והרחוב העזתי זועק לשרידותו סוגיית האסירים נדחקת מטה והיא אינה חלק מתמונת הניצחון המקווה". 

היחידה למשא ומתן של משטרת ישראל פעלה באירוע בני ערובה ביום הראשון ללחימה באופקים. מה אפשר להקיש מאירוע זה לתהליך שחרור החטופים בעסקה המתגבשת?
"משא ומתן הוא בראש ובראשונה תהליך רגשי ארוך שבו אנו מנסים להראות לצד השני שהאינטרס שלו מתקיים דווקא בשחרור החטופים. ביום הראשון למלחמה פעלה היחידה למשא ומתן של משטרת ישראל באירוע מורכב של בני ערובה, חמישה מרצחי חמאס סיימו את מסע הטבח שבצעו כשהם מתבצרים בביתם של רחל ודוד אדרי באופקים, בתום מסע מטלטל של 17 שעות הם משוכנעים לשחרר את בני הערובה וברגע מתוזמן להפליא, מנצלים לוחמי הימ"מ את ההזדמנות שנבנתה עבורם והם פורצים פנימה ומחסלים את המחבלים. השאלה הבלתי נמנעת, כיצד ניתן להשפיע על מחבלים שהגיעו נחושים לבצע פעולת רצח והקרבה עצמית".

ובאמת כיצד ניתן להשפיע בסיטואציה כזו?
"התשובה נחלקת לשניים וממנה ניתן אולי ללמוד על תהליך המו"מ אל מול החמאס בנושא החטופים. הדבר הראשון, המסר שנבנה אט אט ומועבר למי שבפנים לפיו כולנו כאן ביחד ולכולנו צורך משותף לסיים את האירוע בכבוד ובהצלחה. זה עד כדי כך שאנשי המו"מ מבינים שישנו מחבל פצוע בקרב החמישה והם מציעים סיוע רפואי. הדבר השני הינו מנופי הלחץ העומדים לרשותנו, בתהליך המו"מ מול המחבלים בבית הדגשנו להם את המחיר ההפסד ומה יקרה אם לא ישוחחו אתנו ובהרחבה למו"מ מול החמאס בעזה, הכרעה צבאית מלווה בעיקור הלגיטימציה של החמאס בקרב התושבים".

מדינת ישראל אף בהיותה מהמובילות ברשימת המדינות העצובות והמנוסות בטרור עומדת מופתעת והמומה נוכח גל חדש של טרור חטיפות. נדמה שאנחנו לא ערוכים לאירוע:
"הקונספציה קרסה. אין כמעט תחום שבו אנחנו יכולים להגיד שלא הופתענו. רק גבורה מקומית של לוחמי כיתות כוננות, שוטרים וחיילים מנעה טרגדיה אדירה מזו שהתרחשה. גם בעולם המו"מ מדינת ישראל, שללא ספק מובילה ברשימת המדינות העצובות והמנוסות, מתמודדת היום עם תרחיש אימה שמאפיל גם על אירועי העבר. כאן חשוב להבהיר ולבאר, אנחנו מתמודדים עם חטופים ולא בני ערובה. ההבדל אינו סמנטי בלבד הוא מגלם בתוכו תפיסת התמודדות מורכבת אף יותר מזו שהתכוננו אליה. אנחנו מבינים עכשיו שהמושג ריבוי זירות אינו מוגבל לעולם הלחימה ועצם החטיפה אינה חוליה בדרך להשגת יעדים, החטיפה היא היעד הלחימתי. זו חטיפה של ילדים, זקנים חסרי ישע ואף גופות וחלקי גופות כמטרה מובהקת. האכזריות של האויב עומדת בהלימה ביחס להיותנו חברה מקדשת חיים, כזו שבברירה האכזרית תעדיף קבר למתיה ולא חוסר ידיעה".

האם שחרור אסירים או הוצאתם להורג זו אופציה לגיטימית ואיום אפקטיבי במו"מ מול חמאס?
"השאלה מה מידת ההשפעה של שחרור אסירים או איום בהוצאתם להורג היא שאלה שהתשובה עליה, מה מידת יכולתה של החברה הישראלית להתמודד עם השלכות של פעולות אלה. הרשות הפלסטינית רואה בשחרור אסירים (לוחמי חופש כפי שהם נתפסים ברחוב הפלסטיני), נושא שני בחשיבותו לאחר שחרור אדמות. בקרב ארגוני החבלה המרכזיים (חמאס, ג'יהאד וכו', שחרור האסירים משני גם הוא אבל בגלל שאצלם השמדת ישראל עומדת במקום הראשון ומכאן שבסיום המערכה מבחינתם האסירים ממלא ישוחררו. עכשיו כשצה"ל שולט בעזה והרחוב העזתי זועק לשרידותו סוגיית האסירים נדחקת מטה והיא אינה חלק מתמונת הניצחון המקווה. לגבי הוצאה להורג הרי שכאן במובהק לישראל יש רק מה להפסיד. המחבלים הכלואים אצלנו יזכו להאדרת אין קץ במותם ואילו למתנגדי ישראל בעולם יהיה קלף מנצח להוכיח בהאג ובכל כיכר מדרום אפריקה ועד אירלנד שאין מקומנו בקרב קהילת העמים הנאורים. ומעל לכל למחבלים במנהרות אין זה מעלה או מוריד".

רבים בחברה הישראלית מבטאים את הרצון להחזרת החטופים ביציאה לרחובות ובקריאה לממשלה לפעול, האם זה מפריע או תורם לניהול המשא ומתן?
"התסכול, האימה, חוסר הידיעה לגבי גורל החטופים והרצון הכי בסיסי לראותם שבים הביתה מוציא רבים לרחובות ובפי כולם תפילה לשלומם ובצד זאת קריאה לממשלה לא לשקוט ולא לעצור עד לסיום המיוחל. מנגד יש הקוראים להפסקת הרעש בטענה כי זה משחק לידי הצד השני ומחליש את ממשלת ישראל כצד בתהליך. ברור ומובן כי החמאס למד אותנו היטב. רבדי החברה הישראלית פרוסים בפניו עד לעמוקים שבשסעים והוא מנצל זאת היטב. לא באמת ברור אם סינוואר וחבר מרצחיו השפלים מאמינים שאנחנו חלשים בגלל הפגנות או שהם לא למדו להבין דווקא את עוצמתה של חברה דמוקרטית רבת פנים".

עוד ב-

ח"כ יוליה מלינובסקי: "עשינו טעות שהשתתפנו בקרקס האנטישמי בהאג"

לכתבה המלאה

החמאס עשה בזה שימוש?
"אין לדעת אם הם משתמשים בזה בניהול המו"מ, הם ועושי דבריהם שאינם בבונקרים שמחים להעלות זאת גם אם אינם מאמינים בכך. אבל זה לא מנוף לחץ ממשי היות והנקודה המרכזית בעיני היא דווקא היכולת להעמיד את נושא החטופים על ראש סדר הדיון הציבורי. לא משום שאנחנו צריכים להפריע לממשלה אלא מהטעם הפשוט שהעבר מעלה שאלות כמו: האם רון ארד היה עמנו היום אלמלא הייתה משפחתו שקטה ונחבאת אל הכלים... הם ישיבתו של גלעד שליט חמש שנים בשבי הייתה פרק הזמן המינימלי הנכון. וישנו היבט נוסף שמייצג בעיני דווקא עוצמה והוא המסר לאויבנו העתידים, אנחנו חברה חזקה, אנחנו לא ננוח ולא נשקוט עד לחזרת יקירנו לביתם ואל לכם לנסות אותנו כי תשלמו על כך מחיר יקר".