75 שנים המגזר החילוני-מסורתי נושא בעול השירות הצבאי על כל מחיריו הנוראים. המגזר הדתי-לאומי מאפשר לחלקיו שירות מצומצם לבניו ושירות לאומי או פטור לבנותיו, ומשתתף חלקית בעול. והמגזר החרדי הרחיב את הסטטוס קוו אל מחוזות האבסורד, ואינו שותף מלבד מספר מסלולי שירות ייעודיים. נתוני הגיוס אינם בגדר דעות או עמדות – אלו מספרים, אלו עובדות. 9% מתגייסים בחינוך החרדי מול 88% מתגייסים בחינוך הממלכתי. הנתונים זמינים, והם בלתי נסבלים!

בשם ערכים של תרומה, של התנדבות וסולידריות חברתית, שלחנו את ילדינו לשרת את המדינה – אבל החוזה האזרחי החלקי הזה לא יוכל להמשיך ללא תיקון. הפער בין אורח החיים הצבאי של מי שנותנים את נפשם, גופם וחייהם בגבולות ובשדות הקרב, לבין מי שחיים חיי אזרחות: לומדים, נישאים, יולדים, מגדלים משפחות – הפער הזה חייב להסתיים. הלילות המסויטים של אימהות חרדות, אל מול שנתן השלווה של אימהות חרדיות – המציאות הזו לא תוכל להימשך עוד. התעוררנו. אנחנו, האימהות שבחזית, מסרבות להמשיך בהסדר האזרחי הבלתי שוויוני בגיוס לשירות. על ילדינו הם כופים מלחמה – ועל ילדיהם הם אוסרים להתגייס.

ובכן הגיע רגע האמת: ישראל במלחמה, מלחמת מתמשכת שהוכיחה שמעכשיו והלאה אין ברירה וצריך חיילים, חייב כוחות לכל החזיתות, הגזרות, המבצעים והמשימות לעשות הקרוב. אלו ימים קשים עבורנו האימהות המגייסות, ההבנה שמול אחינו החרדים ומול מגזרים אחרים  בסקאלה של ערך החיים – אנחנו וילדינו ממש לא בראש הרשימה. שלמות הגוף והנפש שלנו הם משאב לשימוש הציבור, רכוש המדינה, בעוד שחייהם של אחרים שמורים ומוגנים. זהו עוול שזועק לשמיים, או נכון יותר – הוא ניגר לאדמה. האפליה בין דם לדם חייבת להיפסק. וזה נגמר, לא נסכים לזאת יותר. ילדינו לא יהיו חיילים שימושים. לא נסכים להעמסה הבלתי אנושית על מערך המילואים והסדיר. מי שרוצה ניצחון מוחלט שיחבר את כולם לשיחה.

מה אנחנו מבקשות? את קיומו של הערך הבסיסי ביותר, הדמוקרטי ביותר, והנשכח ביותר: ש ו ו י ו ן בחובות ובזכויות - על כל אזרח מוטלת החובה לשירות צבאי או אזרחי, לפי הצורך והיכולת, ולכל אזרח ניתנת הזכות לבחור בין שירות צבאי או אזרחי, באופן דומה. כולם מחויבים לאותו השירות, כולם זכאים לאותה הבחירה. בלי שוויון כזה, מלא, שנשמר בקפדנות – לא נוכל עוד לחנך את ילדנו לתרומה המשמעותית שבה הורגלנו, ואליה הרגלנו גם אותם. אנחנו מסרבות להמשיך לשאת לבדנו בנטל הצבאי הכבד: מממנות את ילדינו עד שנות העשרים שלהם; נוסעות אחריהם לבסיסים מרוחקים בסופי שבוע; ממהרות אליהם באימה לבתי חולים; תומכות בהם הלומים ומצולקים נפשית עומדות שבורות בימי זיכרון.
 
איך יתכן שנמשיך לקבל מציאות שבה יש מי שאינם שותפים שווים לנו? ופטורים באופן גורף מהשותפות בחובות היומיום של הקהילה הישראלית. מי שלקחו לידיהם את הגה השלטון בשם החלטת הרוב – אינם יכולים להמשיך להתחמק מחלקם בשגרת האזרחות כאילו היו מיעוט, ציבור שולי. השוויון הוא דגלנו, הוא צו מצפוננו, הוא תורתנו. למען ערך זה אנו האימהות בחזית נילחם, ולאורו נחנך גם  את ילדינו. לא עוד ילדים שווים יותר ושווים פחות. ערך אחד לחיי – אין פטור מגורל משותף! עם אחד גורל אחד צבא שלם. אחרי 21 שנות עינוי דין מתמשך הגיע זמן שוויון. אחרת לא תהיה מדינה ולא תהיה לנו תקומה כי לבד לא נוכל לסחוב יותר את האלונקה.

עוד ב-

סדקים בקואליציה? פרוש מקשיח עמדות מול הליכוד בסוגיית הגיוס

לכתבה המלאה

הכותבת: עו"ד איילת השחר סיידוף מייסדת וראש תנועת אימהות בחזית