זו אחת הסוגיות הבודדות במשק שאין בה, כמעט, "מחד" ו"מאידך": הקמתו של בנק חדש בשוק ריכוזי כמו ישראל אחרי 43 שנה, ועוד ברף הטכנולוגי המרשים שמבטיח להציב One Zero, היא על פניה בשורה נפלאה לכל צרכן שמעוניין ליהנות מתחרות - בעיקר למשפחות ועסקים קטנים, שלרשותם לא עומדים כיום מקורות זולים יותר להלוואות מכפי שמציעים השחקנים הקיימים.

הציבור יקבל, לראשונה, אלטרנטיבה אמיתית שרעבה לאמונו - והניסיון העולמי המצטבר מלמד שעצם קיומה יוביל להפחתות, גם בריביות וגם בעמלות, באופן שיחלק מחדש את עוגת הרווחים בין הבנקים ללקוחותיהם. מסקרן לגלות עד כמה רחוק יגיע השינוי שמחכה לנו.

בהקשר הישראלי, החדירה של גורם חדש לענף חשובה במיוחד, דווקא מפני שבמשך שנים המדינה פעלה במודע לחיזוק הבנקים הקיימים. רק בתשעת החודשים הראשונים של 2021, מועדון חמשת הגדולים רשם רווח מצרפי של 14.4 מיליארד שקל - זינוק של כמעט פי 3 לעומת התקופה המקבילה אשתקד, שאמנם התאפיינה בהקפאה של הלוואות עקב משבר הקורונה.

עם תום עידן הסגרים, רובם המוחלט של החובות חזרו להיפרע כסדרם (99% מההלוואות הפרטיות ו-96% מההלוואות לעסקים קטנים) ויחד עם משכנתאות בהיקפים חסרים תקדים, הקופה הרושמת של המשק חזרה לתקתק במלוא האון.
 

גם המיזוגים שאושרו בסיטונות בין בנקים מתחרים בעשורים האחרונים - ובראשם רכישת "איגוד" על ידי "המזרחי" (שבלע כבר בעבר גם את "יהב" ו"טפחות") - הובילו כולם לצמצום חריג במספר השחקנים במערכת הפיננסית הישראלית לעומת מקבילותיה במערב: שתי החברות המובילות בענף, "פועלים" ו"לאומי", מחזיקות כיום לבדן במעל מחצית מתיק האשראי – לכן מדד הרפינדל-הירשמן, שבוחן את רמת התחרות במדינות שונות, דירג ב-2018 את הבנקאות אצלנו כריכוזית כפליים מהממוצע באיחוד האירופי; יותר מאשר במלטה, קרואטיה, סלוקביה, לטביה ופורטוגל.

למעשה, רק לאחרונה זינק מרווח הריבית (הפער בין עלות הכסף לבנקים לבין המחיר שבו הם מלווים אותו לציבור), עד להפרש גדול של 3.3%. על כל כך הרבה שלל ושומן, היינו מצפים לראות יותר גורמים שייאבקו עוד קודם.
 

אז איפה היה הרגולטור, תשאלו? בבנק ישראל למוד הטראומות, שוותיקיו עוד חוו את קריסת הבנקים בשנות ה-80, נהגו בעבר להטיף למבקרים שתחרות אינה חזות הכול - ודווקא רווחיות מופלגת של קומץ השחקנים הקיים, היא שאפשרה להם לצלוח למשל את המיתון של 2008, מבלי שקרס במהלכו אף מוסד פיננסי בישראל.

עוד העירו שם (בצדק מסוים) שהחוסכים לפנסיה - כבעלי מרבית המניות בבנקים - הם הנהנים העיקריים מהתוצאות הכספיות: ב-3 השנים האחרונות, למשל, מדד הבנקים בבורסה זינק ב-63%, לעומת כ-25% עלייה בלבד ל-35 החברות הגדולות ביותר. מפקחים קודמים על הבנקים לא היססו לחצות את הכביש ועברו, עם תום כהונתם, לעבוד תמורת מיליוני שקלים בבנקים שבעצמם נהנים מהתחרות הנמוכה בשוק - כך שהתמריץ האישי מבחינתם לשבור את שיווי המשקל, הוטל בספק גדול. תוסיפו לזה את ממדיה הצנועים של הכלכלה הישראלית ואת המתיחות הביטחונית שמלווה אותה, ותקבלו מתכון בדוק ל-40 שנות המדבר התחרותי של המערכת הפיננסית.
 

כמה וכמה התפתחויות הצטרפו בשנים האחרונות עד לרישיון ההיסטורי של One Zero: שני המפקחים האחרונים על הבנקים, ד"ר חדוה בר ויאיר אבידן, גילו קשב מוגבר לדרישה הצרכנית להגדלת התחרות על השירות והמחיר; מלבד מתן הרישיון עצמו, הם גיבשו רפורמות משלימות להקלת המעבר בפועל - החל מ"בנקאות פתוחה", שתאפשר את הנגשת הנתונים על לקוחות (בהסכמתם) גם לבנקים מתחרים, ועד "ניוד בקליק" שמאיץ ומפשט פתיחה או סגירת חשבונות באמצעות בקשה מקוונת.

פרופ' אמנון שעשוע, מחלוצי תחום הבינה המלאכותית שמכר את "מובילאיי" ל"אינטל", רתם את ניסיונו ואת קשריו לטובת בניית אלגוריתם לבנק נטול סניפים שינוהל מרחוק; מגפת הקורונה, שממילא הסיטה את מרכז הכובד של הפעילות הכלכלית מהמרחב הקמעונאי אל הרשת, העלתה את נכונות הלקוחות לאמץ ערוצי פעולה דיגיטליים גם בתחומים מסורתיים כמו רפואה או בנקאות; ואולי חשוב מכל: המודל המקוון של שעשוע יאפשר לבנק החדש להפחית את העלויות הגבוהות שמתחריו הוותיקים נושאים על גבם – כמו העסקת אלפי עובדים, תחזוקת מערכות מחשוב מיושנות ודמי שכירות גבוהים על הפעלת סניפים במיקומים מבוקשים. את הפחתת התקורות הללו מבטיחים קברניטי One Zero, המנכ"ל גל בר-דעה והיו"ר שוקי אורן, לגלגל לפחות בחלקן לטובת חיסכון בכיסי הלקוחות.

ואולם, האם כל זה יספיק ליצירת מאבק עוצמתי, מלחמת כל בכל, שתהפוך את הבנק החדש ממתחרה רגיל לגיים-צ'יינג'ר, disruptor של ממש המשנה את אופיו של ענף שלם? כאן התשובות כבר פחות מובהקות, ומאידך מבצבצים לא מעט ספקות:

[1] קברניטי הבנק הדיגיטלי מצהירים שניהול החשבון יעלה אצלם רק "כשליש" לעומת תעריפי השחקנים הקיימים, אלא שקיים פער עצום בין המחירון הרשמי במערכת לבין החיובים בפועל. לקוחות חזקים בעלי נפח פעילות גבוה, מהסוג שעליו חייבים להתחרות ב-One Zero, מצליחים לקבל כבר היום פטור מלא מעמלות העו"ש הסטנדרטיות, ולעיתים קרובות נהנים מהנחה משמעותית גם על הריבית. הבנק "מסתפק" בהכנסות שהם מניבים משירותים אחרים (למשל מפעילות בניירות ערך או מייעוץ פנסיוני), וכך מרוויח כהוגן מבלי שאותם הלקוחות יחושו כנעשקים או פראיירים; אדרבא, לעיתים קרובות הם מרגישים כמי ששילמו מחיר נמוך מהסטנדרט, ובזכותם גם בני משפחה נהנים ממסלול דומה.

הנטייה של בעלי החשבונות האלה לפזול למתחרים החדשים אינה מובנת מאליה, ולעומתה נכונותם להיענות למבצעי שימור מצד הבנק הוותיק צפויה להיות גבוהה. 

[2] בהתחשב בדימוי השלילי של הבנקים הפעילים, ניתן היה לצפות שהציבור יסתער על כל הזדמנות לנדוד ביניהם ולשפר את תנאיו. אלא שרפורמת "ניוד בקליק", שהפיקוח השיק בסוכות על מנת לעודד מעבר חלק בין מתחרים בשוק, אינה תומכת בתזה הזו: על אף שנדרש מאיתנו רק ללחוץ על כפתור כדי שהפעולה תתבצע אוטומטית בתוך שבוע, הנתונים מלמדים שרק 16,000 ישראלים ביקשו עד כה להתחיל בניוד - ומתוכם 25% ביקשו להפסיקו בחלוף כמה ימים, ככל הנראה בעקבות הצעת שימור שקיבלו מהבנק.

התוצאה – נדידה של 12,000 איש בלבד בתוך 4 חודשים, מתוך מיליוני לקוחות – אינה מבשרת טובות באשר לקצב הגיוס לבנק חדש. גם אם ברשימת ההמתנה שלו "חונים" עשרות אלפי לקוחות פוטנציאליים, אין ודאות שכולם יממשו את ההצטרפות ברגע האמת – ובכל מקרה המספרים נראים מעט נמוכים מכדי ליצור, כבר בשלב הראשון, איום כמותי מז'ורי על המערכת המסורתית. 
 

[3] עיון בדו"חות הבנקים מראה שחלק גדול מרווחיהם צומח בשנים האחרונות מהתנפחות תיק המשכנתא של הישראלים – אלא שהבנק הדיגיטלי, לפחות בשלב הראשון, אינו מורשה להעמיד ללקוחות הלוואות לרכישת דירה. זו אינה בהכרח גזירה נוראה מבחינה צרכנית - הרי שוק המשכנתאות תחרותי והריביות בו נמוכות בקנה מידה היסטורי – אלא שבקרב הציבור היא עלולה ליצור תחושה של בנק נכה, חצי-פעיל, ואת המתחרים הוותיקים היא תחמש בנשק שיפגע בתחרות: תחזירו את חשבון העו"ש אלינו, ותקבלו הנחה על הפריים. ב-One Zero ערים לחשש ויפעלו להתרחב גם למתן משכנתאות, אך היעדרן מהפורטפוליו בתקופת ההשקה עלול לפגוע במותג. 

למרות הדיגיטציה המואצת שהולידה הקורונה גם בישראל, שכבות אוכלוסייה שלמות לא יוכלו להסתדר עם המודל של בנק ללא סניפים – בעיקר מבוגרים מגיל 70 ומעלה – כך שלפחות ביחס אליהן, השחקנים הוותיקים במערכת מבינים שהתחרות החדשה (ומאמצי השימור הנגזרים ממנה) מוגבלים. נתונים שפרסם לאחרונה שירות התעסוקה מלמדים על אוריינות דיגיטלית נמוכה במיוחד ברחוב החרדי והערבי, ולכן יש להניח שגם מגזרים אלה – הזקוקים לכל סיוע פיננסי – לא יהיו קהל המטרה הקלאסי של One Zero המקוון. לפחות בשלב הראשון, נראה שמהשינוי ייהנו בעיקר לקוחות צעירים יחסית מהציבור הכללי – תחזית שאין בה כל פסול, אך מעמידה בספק את התממשות הציפיות למהפכה מהירה וכוללת בבנקאות הישראלית. 

על אף שבפועל הממשלה הצילה את הבנקים מקריסה עוד בשנות ה-80, היא לא הודיעה מעולם על "ביטוח פיקדונות" רשמי – פוליסה המכסה מראש את הלקוחות מפני תרחיש קיצוני של חדלות פירעון בעתיד. במקרה של בנק חדש וקטן יחסית כמו One Zero, שהמוניטין שלו עדיין בבנייה, היעדר ערבות ממלכתית לפיקדונות עלול לטעת ספקות בקרב הציבור – שמא כספו ייקלע לסיכון במקרה של משבר קטסטרופלי – חששות שכמובן ינופחו בהמשך על ידי המתחרים לתועלתם העסקית. ייתכן שסוגיית היציבות הפיננסית מטרידה במידת מה גם משקיעים מוסדיים גדולים – קרנות פנסיה וקופות גמל – שכן רובם נמנעו, עד עתה, מלהפוך לשותפים במיזם החדשני. 

עוד ב-

הבנקים פתחו בקרב נגד אמנון שעשוע על מסכי הטלוויזיה

לכתבה המלאה

למרות חבלי הלידה הצפויים, לבנק של שעשוע יש פוטנציאל לשנות לא רק את חוויית המשתמש ללקוחות שיעברו אליו בפועל, אלא להיטיב משמעותית גם את מצבם של בעלי החשבונות שיישארו בבנקים אחרים. שאלתם את עצמכם, למשל, מדוע רותם סלע נזכרה לתהות דווקא עכשיו, בקמפיינים של "דיסקונט": "למה שתשלמו על מינוס של 2,000 שקל"? ריבית החובה על אוברדרפט, גם בסכומים זניחים, היא הרי מקור ההכנסה העיקרי של כל הבנקים כבר עשרות שנים, מבלי שאף שלט חוצות פרסומי ערער אי פעם על ההיגיון שבה. לפי ההערכות, עלות המהלך ל"דיסקונט" תגיע לעשרות מיליוני שקלים בשנה – והכול כדי להקדים תרופה לעצם הופעתו של איום תחרותי חדש בשוק. לטובת כולנו, צריך לקוות שזו רק הסנונית הראשונה בדרך לכללי משחק חדשים בעולם הבנקאות