כמו רבים שטרם מעכלים את אסון הבלהות שנחת על תושבי העוטף, גם תושב שדרות אלאור טוויל שעובד בעמותת "רעות שדרות" ומתנדב במד"א עוד טרם הצליח לעכל את מה שעבר עליו לפני שבועיים בלבד. "ברגע שהתחילו הרקטות יצאתי מהבית כמתנדב בכוחות ההצלה בעיר, ומצאתי את עצמי יחד עם עובדי התחנה מטפלים בכמות גדולה של פצועים. אני ולא מעט מחברי הקהילה שגם כן מתנדבים בעיר עשינו כל מה שביכולתנו, ובשלב די מהיר כבר מצאנו את עצמנו מתחילים לאסוף גם גופות שהיו פזורות ברחבי העיר". 

באותה השעה שהעיר שדרות, נלחמת על חייה,  משפחתו של אלאור היתה סגורה בממ"ד, אשתו חמדה וחמשת הילדים, שמעו כל העת את שריקות הכדורים ופיצוצי הרימונים ודאגו גם לאבא שנמצא בחוץ. "הם פחדו וגם היום יש עדיין פחד והם חוששים לי, אבל הם מבינים שאנחנו נמצאים במלחמה על הבית ואני שומר על עצמי. ביום ראשון המשפחה התפנתה למשפחה שלנו בישוב בני דקלים ואני נשארתי בעיר לעבוד בעמותה ולעזור במה שאפשר".

בשבוע הראשון של הלחימה, שהמדינה עדיין מדממת, עבדה עמותת 'רעות שדרות' שמשתייכת לגרעין בעיר ללא הפסקה על מנת לסייע לתושבים, לעזור לכל מי שנשאר בעיר, אם בחלוקת מזון לאלפי התושבים שהיו נצורים בביתם, ברכישת תרופות לחולים וקשישים, כביסות ובהמשך להעניק סיוע לאלפי המשפחות שעזבו העיר ולקיים פעילות לילדים ולנוער בשיתוף העירייה. במסגרת הפעילות של העמותה, הגיעה לשדרות משלחת חברים מקהילת שבטי ישראל מרעננה שמי שחיבר אותנו אליהם הוא דניאל כהן, הם הגיעו לסייע ומילאו את הרכבים בציוד, אוכל וציוד לתושבים המפונים ולכוחות הביטחון.

"לאחר שהורדנו את הציוד, ליוויתי את החברים החוצה כשאני נוסע בעקבותיהם. עצרנו בתחנת האוטובוס הסמוכה לספריה, שם היה הטבח בשבת וסיפרתי להם על מה שקרה בשבת. באותו רגע הייתה אזעקה של צבע אדום ורצנו מיד למיגונית שבתחנת האוטובוס. שמענו מספר נפילות ואחת מהן הייתה כחמש מטרים מאתנו. האמבולנס שלי והחלונות התנפצו אבל ברוך השם אף אחד מאתנו לא נפגע והם זכו להבין מה זה לחיות בשדרות".

עוד ב-

בכיר החיזבאללה לשעבר: "טבח בארי הציף בי זיכרונות מהיום שטבחו בנו"

לכתבה המלאה

איך מתמודדים עם כל מה שראית וחווית?
"אנחנו עדיין בלחימה ומבינים שזה הולך להיות משהו ארוך ולכן קודם כל מודים לאלוקים על הניסים ומתפללים שלא יהיו עוד נפגעים ושהמשפחות שלנו בסדר. אני כל הזמן בפעילות  ומשתדל לא לשקוע ולחשוב על הזוועות, אנחנו בזמן לחימה ומשאירים את המחשבות לזמן אחר. אחרי שהלחימה תסתיים, אני אתמודד כמו כולם, יחד עם אשתי והילדים שגם כן לא פשוט להם בכלל - אשתי והילדים הם הגיבורים האמיתיים. כרגע אנחנו משתדלים לעשות טוב, לסייע בכל מה שאנחנו יכולים ולא להתעסק בכאב וברע".