רשימת האורחים המכובדת כללה את גיא בסר ושי מור יוסף מקבוצת בלונסטון עם הנשים, הילה קסטינר וארנון בר דוד, יואב גרוס, בני מנשה, אייל סעדה, אופירה אסייג, פולה בליק, אוראל צברי, אליעד נחום, דידי הררי, עופר שכטר, נטלי דדון ועמית פרליס, טיילור מלכוב ולירן דנינו, לאה שנירר, מיכל הקטנה וניר ויצמן, אליקו, קובי פרץ, אלירן עטר, אלכס שטילוב, אסי ישראלוף, בר זומר, חן מזרחי, משה אשכנזי, מני עוזרי, פאר טסי, שגיא מוקי, נסרין קדרי, תמיר גרינברג, שמעון בוסקילה, רון שלום, דודי בר דוד, שירה גבריאלוב, דניאל ציוני, עידן יניב, אסיף אלקיים, מורן מזור, אלין כהן, מירי כהן, דרור קונטנטו, גיא פינס, רותי רודנר, קובי פרץ, קובי אפללו, עומר נודלמן, צחי קומה, מרדכי חסידים, קווין רובין ודניאלה, חיים ושגית רביבו, אלירן עטר, שונית ותומר חמד, עדי אשכנזי, חיים פרשטיין ועוד.
כהן שיתף וכתב, "לפני הרבה מדי שנים, הייתי גם תלמיד בבית ספר. כזה שכל המורים כמעט היו מזהירים את ההורים של חבריי מפניי. הייתי כמו עוף מוזר כזה שמערכת החינוך פלטה אותי ממסגרת למסגרת. השאירו אותי כיתה בבית הספר, ובסוף גם לא נתנו לי לסיים את 12 שנות הלימוד שלי. והכל היה כי מערכת החינוך לא השכילה לצערי הרב להבין שאני עם הפרעות קשב קיצוניות".
"כמובן שלא אכליל את כל המורים. כי כן היתה לי מחנכת אחת שדאגה לטפטף לי באופן קבוע (מרגנית אני אוהב אותך) שאני מאוד חכם, ומצייר מאוד יפה, ועוד כל מיני, אבל לצערי לא היה לה מספיק כוח במערכת החינוך כדי שהקול שלה יהיה דומיננטי, ונשארתי אותו ילד שמתעופף לו מבית ספר לבית ספר.
עוד הוסיף הזמן, "בא לי לכתוב 'אמרתי לכם שאני לא כזה דפוק?' אבל זה מאחורינו. וזה לא הסיפור. מה שלא מאחורינו לצערי, זה שהממשלה לא מאמינה בחינוך ולא משקיעה בה מספיק משאבים וכסף.
"חסרים היום מורים שנותנים את נשמתם לילדים, וכאדם בוגר אני מבין למה. אז מורים יקרים, אמנם לא האמנתם בי, ולא כי אתם רעים, אלא כי פשוט לא קיבלתם מספיק הערכה ושכר על עמלכם הרב. היום אני מבין, כאדם בוגר, שאי אפשר לחיות בכבוד מהמשכורות שלכם. אי אפשר אפילו לשאוף ולהתפתח כמחנך, אי אפשר ללכת ללמוד ולהעשיר ידע תוך כדי על הפסיכולוגיה של החינוך ולהבין יותר את המשמעויות של תלמידים שונים ואחרים, ולכן לא היה לכם כבר אז כלים להתמודד עם תלמיד כמוני".