אחד העקרונות הבסיסיים והחשובים ביותר בכלכלה המודרנית הוא אמון הציבור/ משקיעים בבנק המרכזי. בעצמאותו, במקצועיותו בתהליכי קבלת החלטות ובסופו של יום באמינות בכל הנוגע להוצאת ההחלטות האלה לפועל. וכאן נראה לפחות שבנק ישראל זוכה באמון מצוין מהציבור.

אם כן במה דברים אמורים. כשהחלה המלחמה, ביום שבת ה-7 באוקטובר החלו להגיע סימנים למנהלי ההשקעות ולמערכת הבנקאית שמתגלה עצבנות בפעילות הכלכלית וזה אומר שהחלו להיצבר הוראות מכירה משמעותיות לנכסים בשוק ההון ופקודות קניה של דולרים עד כדי חשש ממצוקת נזילות דולרית.

בבנק ישראל התקבלו החלטות מהירות מאוד ומסתבר נכונות מאוד שלא לדבר על דרמטיות. בנק ישראל השיק עוד באותו הערב תוכנית הלוואות (ריפו) למשקיעים המוסדיים ובמקביל השיק תוכנית למכירת דולרים בהיקף כספי של 30 מיליארד דולר וזו הייתה החלטה דרמטית.

כשהחל ביום שני המסחר במט"ח אכן נרשמה הסתערות על הדולר ובחודש אוקטובר בנק ישראל עמד למבחן ואכן מימש 8.3 מיליארד דולר מתוך ה-30 שקבע מוקדם יותר. בחודש נובמבר כבר בנק ישראל כמעט לא מכר דולרים ובדצמבר 2023 ואז בינואר 2024 הוא כבר לא מכר בכלל.

עוד ב-

"הציפיות להורדת ריבית בארה"ב עדיין גבוהות מידי"

לכתבה המלאה

כשאנחנו מסתכלים על התנודתיות במסחר במט"ח אנחנו רואים את הכל משתקף ממנו. החשש מהמלחמה, פער הריביות מול ארה"ב, רמות הסיכון של ישראל וכן הלאה אבל אנחנו רואים אמון גדול מאוד בנזילות של המערכת וזו בדיוק הייתה הכוונה של אמיר ירון, נגיד בנק ישראל, בתוכנית וזו הצלחה משמעותית, לפחות בחלק של בנק ישראל, בניהול המערכה הכלכלית בתקופת המלחמה.