סכסוך העבודה בחברת כרטיסי האשראי MAX עלה הבוקר מדרגה ואם ניצלול פנימה לסכסוך שעלול לגבות מהחברה מחיר משמעותי הרי שנגלה כי החטא הקדמון, שמתפוצץ היום נזרע אי שם לפני 3 או 4 שנים. ונסביר.

כשחברת MAX עוד הייתה לאומי קארד נמכרה לוורבורג פינקוס, שילם בנק לאומי בונוסים מפליגים לעובדים. לא נרד לשורש הבעיה אם בכלל צריך לשלם בונוס לעובד שעשה את תפקידו נאמנה במסגרת ההסכם איתו ואף קיבל על עבודתו שכר, אלא למה שקרה רגע אחרי.

וורבורג פינקוס החליטו לייצר תמריצים לעובדים כדי להשביח את הרכישה וזה ברור. רק מה? התימרוץ ניתן למנהלים בדרגי מנהלי מחלקה בלבד מבלי לקחת בחשבון את שאר יתר העובדים, כלומר, ״הזוטרים״. כשאתה מייצר תימרוץ מפלה בסדר גודל כזה אתה מייצר פצצת זמן שיבוא יום והיא תתפוצץ.

והנה זה קרה. מנהלי המחלקות וצפונה קיבלו אופציות שנכנסות לכסף ברמת רווחיות מסויימת וכשזה קורה, הם מקבלים סכומים כסף לא מבוטלים. שאר האדם, נשארים מאחור וכמה יכול אדם לגבור על ייצרו ולראות את החבר שלו מקבל כמה מאות אלפי שקלים והוא מקבל אם בכלל כמה מאות שקלים או אלפי שקלים בודדים – זה לא אנושי לבקש דבר כזה מעובד.

בדרך מקובל שאם הולכים על תיגמול באופציות הרי שהמנהלים מקבלים אופציות (בדרך כלל שבהבשלה שלהם מדובר בסכומים נכבדים) והעובדים מקבלים אופציות שאינן שמיות. כלומר, העובדים מקבלים כמות אופציות שבהבשלה שלהם יחולקו לעובדים שיהיו זכאים באותה נקודת זמן. וככה כולם מרוצים.

מה שקרה כאן היה שוורבורג פינקוס הקימו מערך תיגמול למנהלים (בדרג מנהלי מחלקה וצפונה) והעובדים לא קיבלו דבר וזה יצרך בעיה שהייתה צריכה להיפתר בזמן אמת על ידי הוועד בשיח מול ההנהלה כשכולם היו צריכים להבין בזמן אמת שהם יושבים על חבית חומר נפץ.

אם כן, מה קרה עכשיו. כלל החזקות ביטוח רכשה את MAX  בעסקה מצויינת לכלכלה הישראלית (אנחנו לא ניכנס כרגע לתימחורים וכן הלאה – זה נפתר במו״מ ין וורבורג פינקוס לכלל החזקות ביטוח) וכעת נותרה השאלה (חתיכת חבית חומר נפץ) איך מתגמלים את העובדים.

כדי להגיע לתיגמול שירצה את העובדה נראה ש-40 מיליון שקל יספקו אותם, אבל כאן כבר מדובר על סכום גבוה מאוד שוורבורג פינקוס, ואולי בצדק, לא מוכנים לשמוע עליו ומציעים במקום מיליונים בודדים. לכאורה מדובר בתיגמול צנוע אבל באספקלריה כוללת הרי שמדובר במשהו שוורבורג בכלל לא חייבים לעשות/ לשלם אבל אז מסתכל העובד ״הזוטר״ על החבר שלו ואומר: רגע, למה הוא מקבל מאות אלפי שקלים (או עשרות אלפי שקלים) ואני לא. והנה המתכון הבטוח לבלגן.

כדי להיות הוגנים צריך להסתכל על התמונה הכוללת. הכלכלה המקומית (והעולמית) צועד בבטחה להאטה שלא לומר מיתון. ישראכרט, השחקן הגדול במגרש, מפטרת עובדים וכאל, השחקן השלישי במגרש, מבקש להישאר בבעלות בנק דיסקונט כדי לשרוד את התקופה הזו ולהישאר רלוונטי.

עוד ב-

עובדי חברת כרטיסי האשראי MAX החלו בשביתה; אין מענה ללקוחות

לכתבה המלאה

אז כשזה מושך לכיוון אחד וזה מושך לכיוון האחר, החבל יקרע ולכן. ואולי דווקא ועד עובדי MAX  צריך לגלות יצירתיות ולמה מכוון כותב שורות אלה: להוציא את המקסימום מוורבורג פינקוס ולפנות לכלל החזקות ביטוח ולבקש מהם להיות חלק מהתהליך של העברת השליטה, כלומר אולי בדרך של אבטחת יציבות תעסוקתית עם קביעת יעדים ותיגמול ותימרוץ מוסכמים וכן הלאה וזאת כדי למנוע את פצצת הזמן הבאה. כי זו כבר התפוצצה.