ולדימיר פוטנין היה אחד האוליגרכים הראשונים של רוסיה המודרנית. ה"ניו יורק טיימס" תיאר אותו בתור המוח של המכרזים המכונים 'הלוואות הון', שהובילו באמצע שנות ה-90 למכירת חברות גדולות בבעלות ממשלתית לכמה אנשי עסקים. ולדימיר פוטנין, במילים אחרות, הוא אחד מאבות האוליגרכיה עצמה. גם לא נראה שהמלחמה באוקראינה תשפיע על הונו.

פוטנין שווה כעת 25.7 מיליארד דולר, כך לפי דירוג מגזין פורבס, והוא האדם העשיר ביותר ברוסיה. מאז 11 במרץ, כשפורבס חישב את עושר המיליארדרים לדירוג 2022, הוא הרוויח 8.4 מיליארד דולר. נורילסק ניקל בבעלותו, היצרנית הראשונה של ניקל ופלדיום בעולם, נהנתה מהעלייה במחירי חומרי הגלם ועלתה ב-18% בבורסה מאז ה-24 בפברואר, מועד תחילת הסכסוך. ועכשיו פוטנין ניכס מחדש - במכירה - את רוסבנק, קבוצת בנקאות שנמכרה ביותר מארבעה מיליארד דולר לחברת Société Générale הצרפתית.

רוסבנק נוסדה ב-1993 וחמש שנים לאחר מכן נרכשה על ידי Interros, קונגלומרט ההשקעות Potanin, שהעניק לו את שמו הנוכחי. בין 2006 ל-2014, סוסייטה ג'נרל שילמה 4.3 מיליארד דולר כדי לרכוש כמעט 100% ממנה. הבנק הצרפתי הודיע ​​כעת כי מכר מחדש את רוסבנק לפוטנין. המבצע כרוך בפיחות של שלושה מיליארד דולר.

דובר החברה אמר ל-Forbes.com כי ההסכם יאפשר לקבוצה לעזוב את רוסיה "ביעילות ומסודרת" ולהגן על העובדים והלקוחות. כפי שכותב הוול סטריט ג'ורנל, "עד לאחרונה היו שלושה בנקים אירופיים עם חשיפה חזקה לרוסיה: UniCredit, Raiffeisen ו-Société Générale". היציאה מהבנק הצרפתי "מפעילה לחץ נוסף על האחרים ללכת בעקבותיו".

ג'רום לגראס, חוקר בחברת ההשקעות Axiom Alternative Investments שבסיסה בפריז ועובד לשעבר של סוסייטה, שצוטט על ידי Forbes.com, כינה את העסקה "פנטסטית" עבור Potanin. "העסק ישתבש בגלל קריסת הכלכלה", אמר לגראס, "אבל פוטנין מקבל בנק קרוב לאפס". בנק שיש לו חמישה מיליון אזרחים רוסים וכמעט 100,000 חברות כלקוחות.

ולדימיר פוטנין נולד במוסקבה ב-1961, הוא צאצא למשפחה חזקה מאוד במפלגה הקומוניסטית הסובייטית. לאחר תקופה קצרה במשרד החוץ של מוסקבה, הוא יצר את Interros ב-1991. באמצע שנות ה-90 הוא פנה לראש ממשלת רוסיה, ויקטור צ'רנומירדין, ולנשיא בוריס ילצין, עד שכיהן גם בתפקיד סגן ראש הממשלה במשך כמה חודשים. באותה תקופה הגה את תוכנית הלוואות הון, ממנה הוא היה אחד הנהנים העיקריים. מערכת שכפי שכתב ה"ניו יורק טיימס" ב-1999, "נחשבת כמעט אוניברסלית כמעשה של פשע ענק" ו"הגדירה את הכלכלה הרוסית" בעיני העולם.

תוכנית הלוואות ההון אפשרה לפוטנין לרכוש את רוב נורילסק ניקל יחד עם אוליגרך אחר, מיכאיל פרוחורוב. לאחר מכן עזב פוטנין את פרוחורוב בשנת 2007. אז הוא הצהיר כי ברצונו לסיים את היחסים עקב מעצרה של בת זוגו בצרפת במסגרת חקירת זנות.

כיום, Interros מבוססת Potanin מחזיקה בסביבות 35% מ-Norilsk Nickel. בעל המניות השני, עם 26%, הוא קבוצת En+ של האוליגרך אולג דריפסקה, השולטת ברוסאל, יצרנית האלומיניום המובילה בעולם. גם רומן אברמוביץ' מחזיק במניות מיעוט.

בעוד שחלק מהאוליגרכים הרוסים המוקדמים, כמו בוריס ברזובסקי, נפלו מהרווחה לאחר השתלטות ילצין ופוטין, הצליח פוטנין להישאר קרוב לקרמלין. בנוסף לשחק הוקי עם הנשיא, הוא השקיע יותר משני מיליארד דולר בבניית אתר הסקי רוזה חוטור, המשמש לאולימפיאדת החורף בסוצ'י 2014.

אולם במקביל, פוטנין הצליח להתקרב גם לעולם הפיננסי והתרבות המערבי. בשנת 2013, הוא היה האוליגרך הרוסי הראשון שנרשם ל-Giveing ​​Pledge של ביל גייטס ושל וורן באפט והתחייב לתרום לפחות מחצית מהונו לצדקה. הוא תרם תרומות מיליונרים למרכז קנדי, המרכז לאמנויות בוושינגטון, ולאוניברסיטת אוקספורד, וכן תרם 250 יצירות אמנות רוסיות למרכז פומפידו בפריז. במשך כעשרים שנה, עד תחילת מרץ, היה חבר בוועד המנהל של קרן מוזיאון גוגנהיים.
 פוטין פוגש את בנט

פוטנין הוא אולי האוליגרך הרוסי העיקרי שנמלט כמעט לחלוטין מהסנקציות המערביות לעת עתה. לפני כמה ימים הוא הגיע לרשימה של קנדה, מה שלא הרשים את החברה שלו.

עוד ב-

חברת הענק הבינלאומית בסנקציה קשה לממשל פוטין

לכתבה המלאה

אם המערב חסך עד כה על ולדימיר פוטנין, זה לא בגלל המחויבות שלו לתרבות. לפי חוקרים מ-Wood Mackenzie, שצוטטה על ידי Forbes.com, האיחוד האירופי קנה 27% מהניקל המיובא שלו מנורילסק ניקל בשנת 2021. בפרט, האיחוד האירופי תלוי בקבוצת פוטנין עבור ניקל מסוג 1. סוג של טוהר גבוה בשימוש, בין היתר, לסוללות של רכבים חשמליים.