אם כמעט כל מי שמצוי בנבכי הכלכלה המודרנית מסכים שהמערכת הבנקאית היא תמונת מצב של כלכלת המקרו הרי שניתן לחלק את המערכת הבנקאית לשני חלקים: המערכת הבנקאית הגדולה כמו בנק הפועלים ולאומי והחלק השני: כל יתר הבנקים.

החלק הקל הוא להבין כי ככל שהכלכלה צומחת הרי שבנק הפועלים ולאומי יצמח יחד איתה, אבל אם רוצים לחפש את הפוטנציאל לתשואה עודפת הרי שנחפש יצירתיות מהבנקים הגדולים או לחילופין נפנה לחלופה השניה של הבנקים הקטנים יותר.

שני בנקים מככבים בפי כמעט כל מנהל השקעות והם הבנקים מזרחי ודיסקונט. שני הבנקים שונים אחד מהשני בעיקר בגלל דבר אחד וזה זהות בעלי השליטה, שמקרינים יציבות על השדרה הניהולית הבכירה שבתורה מקרינה יציבות ניהולית על דרגי הביניים.

בעוד בנק מזרחי שומר בגדול על קו ניהולי דומה לאורך זמן (שמירה על נתח השוק במשכנתאות ועל נתח שוק בעסקאות מורכבות) הרי שדיסקונט די חיפש את דרכו במשך שנים.

בשנים האחרונות בנק דיסקונט עשה כמה מהלכים מעניינים: הוא חזר לשוק ההון הן בתחום החיתום, הן בתחום הברוקראז' ובתחום ניהול ההשקעות של לקוחות קטנים יותר. הסיגמנט הזה הניב לבנק במחצית הראשונה של השנה עמלות של 75 מיליון שקל מהפצת מוצרים פיננסים (לעומת 72 מיליון שקל במחצית הראשונה של 2020) ועמלות של 211 מיליון שקל מפעילות בניירות ערך ונגזרים (לעומת 166 מיליון שקל במחצית הראשונה של 2020).

מסיגמנט שוק ההון ניתן לראות שמשהו התעורר בדיסקונט והפעילים המרכזיים בשוק ההון מתחילים לספר שהם מרגישים את הבנק בשוק ההון ובעסקאות לא קטנות. הסיפור הוא שונה בתחום ניהול חשבונות העו"ש ופעילות המימון, שם יש לבנק עוד הרבה מה להגיד.

אז כמה הרוויח מי שהשקיע במניית דיסקונט ב-5 השנים האחרונות? התשובה מרשימה: 230% וזה לא מעט.