העלייה של שער הביטקוין לא מפתיעה את העוסקים בתחום. כמו גשם חזק, אפשר לדעת בערך מתי הוא יגיע וכמה ירד, רק המראה של המים הממלאים את המאגרים, משובב נפש. אבל מה אם הייתי אומר לכם, שבמאגרי המים יש חור? מה אם הייתי מספר לכם, שכאשר גשמי הברכה של הביטקוין יורדים, מסייעים להקמת חברות חדשות, מספקים אופטימיות ליזמים ומשקיעים, יש מי שבאוזלת יד, לא מאפשר להם להיאגר, ומונע מהם להרוות את הקרקע החרבה משנה ארוכה של משבר הקורונה?

זה בדיוק מה שקורה בתחום המטבעות הדיגיטליים בישראל. קחו למשל את ניר. ניר הוא טייס לשעבר, היום איש היי טק. ניר רכש ביטקוין, החזיק אותתו מספר חודשים, ולאחר מכן ביקש למכור אותו. נשמע פשוט, לא?

אחרי הכל, יש כבר חוק שמפקח על הקונים ומוכרים מטבעות דיגיטליים, רשות המיסים כבר הגדירה איך משלמים מס, ואפילו הרשות לני"ע הסבירה לציבור הישראלי איך מבחינים בין סוגי מטבעות. אבל את הבנק זה לא מעניין, כי אין צו איסור הלבנת הון, שקובע מה הפעולות המותרות מחד, והחשודות, מאידך. עכשיו את הצו הזה היו כבר צריכים לאשר ב- 2018. אבל הכנסות התפזרו ובאו, ולבנק של ניר נשאר התירוץ. אין צו, אנחנו לא מאפשרים לך להפקיד כסף.

עכשיו זו לא רק הבעיה של ניר. זו בעיה של עשרות חברות שרובן כבר הסתלקו מישראל. אלה גייסו כספים במטבעות דיגיטליים ומשגילו שהבנקים לא מאפשרים להם להפקיד כסף שמקורו במטבעות דיגיטליים, ונתלים בציניות בהיעדר הצו, מהרגע שגילו שאין להן אפשרות לשלם משכורות, מיסים או שכירות, הן פשוט עזבו.

הכנסת הנוכחית התפזרה, ואנחנו צופים בעיניים כלות בגשמי הברכה של הביטקוין, אבל צו איסור הלבנת הון אין עדיין. הצו כבר סיים את כל הדרך שלו וכעת הוא מונח על שולחן ועדת החוקה של הכנסת. בהינף אצבע, חברי הועדה יכולים לאשר את הצו, ולשחרר את הפקק הנורא הזה, שכבר עלה לישראלי מאות מיליוני שקלים.

יש עוד מספר ימים בודדים, ונוכל לעבוד ולהתחרות, כמו בכל העולם. נוכל ליהנות מגשמי הברכה ולא לראות מיליוני שקלים שהיו אמורים להגיע לכיסה של המדינה, זורמים כמים אל הים, ונעלמים לבלי שוב.

הכותב: יובל רואש, מנכ"ל ביטס אוף גולד, ברוקר הביטקוין הגדול בישראל