הקרנות הכספיות ממשיכות להיות הלהיט האחרון בשוק ההון (אמנם קרנות ה-S&P500 דולקות אחריהן, אבל עדיין הכספיות מובילות במדד "הלהיטות" של המשקיעים) ולמעשה הציבור מזרים אליהן לא מעט כסף תוך שההשקעה בהן מהווה סוג של מוצר חלופי לפיקדון הבנקאי. אמנם יש הבדל בין מיסוי על קרנות כספיות לבין הפיקדון הבנקאי אבל כדאי שנבין לרגע כיצד הקרנות האלה עובדות לפני שמסתכלים על רכיב המס.

באופן עקרוני קרן כספית משקיעה בכל מה שנחשב למזומן וזה אומר שהן לוקחות את רוב הכסף שלהן, באות לבנק עם סכום גדול ומקבלות ריבית עדיפה על פני פיקדון של אדם בודד. את שאר הכסף הן משקיעות באגרות חוב שמגיעות לפידיון בעוד 3 חודשים וככה הן "נופלות" בהגדרת ה"מזומן".

השאיפה המרכזית של מנהלי ההשקעות בקרנות הכספיות היא להניב תשואה כמה שיותר קרובה לריבית הבנק המרכזי (לאורך זמן אבל בעיקר אנחנו מדברים על סדרי גודל של שנה) וכדי להשיג את זה הן משקיעות חלק מהכסף שלהן באג"ח קונצרני (שיש בו מהסיכון) לטווחים קצרים של עד 3 חודשים וככה הן למעשה מתקרבות ליעדי התשואה.

החשיבות במעקב אחרי הביצועים של הקרנות הכספיות היא בעיקר כדי שהמשקיעים יוכלו לבחון אם תוספת הסיכון, המזערית אבל קיימת, מצדיקה את תוספת התשואה.

בחודש אפריל היו אלה הקרנות הכספיות הדולריות שהניבו את התשואות הגבוהות ביותר וזאת בעיקר בשל העובדה שחודש אפריל היה חודש לא פשוט בציבוריות הישראלית שכלל לא מעט ימי חופש בגלל חג הפסח (באופן עקרוני בתקופות כאלה, מיעוט ימי עבודה שולח את המשקיעים לחוף מבטחים בדולר) וכמובן בשל המתקפה האיראנית הישירה על ישראל.

עוד ב-

דירוג הקרנות הכספיות: זו הקרן הכספית עם התשואה הגבוהה במרץ

לכתבה המלאה