דיגיטל וטק

פייסבוק מגבירה את הקיצוניות ברשת? "מקטינה את אפשרות הדיאלוג"

יום ההולדת ה-20 של פייסבוק, תופס אותנו בעיצומה של המלחמה וממחיש יותר מתמיד כיצד הרשת החברתית משפיעה על החברה הישראלית במהלך המלחמה. בשל היותה פלטפורמה שמקדמת את השיח המפלג הגורם לאי יציבות נפשית, פייסבוק מערערת את יכולתנו ל"נצח יחד"

חנן לב | 30/1/2024 17:20

מארק צוקרברג (צילום shutterstock, unsplash)

קשה להאמין אבל פייסבוק, הרשת החברתית הגדולה ועדיין המשפיעה בעולם, תחגוג בקרוב 20 שנה להיווסדה. במהלך השנים, השפיעה פייסבוק עמוקות על הנוף החברתי, התרבותי, הכלכלי והפוליטי שלנו, פתחה דלתות לנקודות מבט מגוונות ולמידע בזמן אמת, אך גם הציבה אתגרים, כגון התפשטות מידע שגוי (fake news) במהירות ויצירת אפשרויות להשפעה שאינה תמיד חיובית על קהלים רחבים.

במאמר זה, אתמקד בשינויים שהביאה פייסבוק והרשתות החברתיות האחרות ובהשפעתה על האופן בו אנו חווים את ימי הלחימה.

מה קרה לשידור הטלוויזיה החי?
ילדיי מתקשים להבין איך עברתי את ילדותי ללא רשתות חברתיות. כיצד ידעתי איזו מוזיקה לשמוע, איזו סדרה לראות, מה עשו בני דודים שלי בסופ"ש? . את המלחמות והסכסוכים באזור כמובן שגם חווינו אחרת. אם לא היינו בחזית, זה הגיע אלינו כידיעה רחוקה - לעיתים זה נגע בנו מקרוב, כשקרה משהו למישהו בסביבתנו או ששמענו את רעש המטוסים המוגבר באוויר.

כך אני זוכר את התקיפה בכור בעיראק כהודעה מפתיעה ברדיו, את מלחמת לבנון (שאז עוד הייתה מבצע של"ג) בשידורי החדשות של תשע ובתוכנית ראיונות בשעה חמש בערב בטלוויזיה הלימודית. המידע הגיע ממקורות רשמיים, שלעיתים היו מאחרים או מטשטשים את המציאות.

היום, המצב שונה לחלוטין. פייסבוק והרשתות החברתיות יצרו מהפכה בצריכת ובמקורות המידע שלנו. כל אחד יכול לדווח, להעלות תמונות, סרטונים ותגובות, כל אחד יכול לצפות בהם, בצורה בלתי אמצעית, כפי שראינו זאת בצורה אכזרית במיוחד ב-7 באוקטובר.

כולנו (אני בכלל במלון בלונדון) צפינו ברשתות החברתיות בלייב בהתקפות של מחבלי החמאס על העוטף, חווינו את העובר על הקורבנות והנפגעים - הפגיעות, הפחד והכאב - לצערנו, גם ברשתות החמאס, שידעו איך לקחת את האפקטים של הפרסומים, שעליהם אפרט בהמשך, "לטובתם", על מנת לערער את הציבור הישראלי.

רובינו צורכים את רוב הידיעות על המשך הלחימה מהפידים ברשתות, אשר חלק קטן מהם יוצאים מטעם חברות חדשות או דוברים רשמיים, שמקפידים על פילטור כמו דובר צה"ל. חלקן של הידיעות מופצות ישירות מעיתונאים וכתבים ואפילו פוליטיקאים וקובעי המדיניות, וחלקן הגדול מאנשים בשטח, ללא פילטרים או ביקורת על נכונות המידע או הקונטקסט שלו. לכאורה, זה מצוין, שכן אנו מקבלים את האמת, מה שבאמת קורה. אך האם זה אכן נכון? האם אנו באמת רואים את המציאות, או רק את החלק שאנו רוצים לראות?

האלגוריתם ששונא לאכזב אותנו – תופעת הבועה
פייסבוק היא לא חברה אלטרואיסטית, היא לא מתקיימת מרצון לעשות טוב לעולם, ובדומה לשאר הרשתות המקבילות, היא קיימת כדי לייצר רווח כלכלי. לשם כך, הרשתות החברתיות צריכות לגרום לנו להשתמש בהן כמה שיותר.

לכן, דרך הפעולה של האלגוריתם שלהן, היא לחשוף אותנו לדברים שמעניינים אותנו ומעניקים לנו תחושה נעימה. אף אחד לא מזהיר אותנו, אבל אנו בעצם רואים רק דברים שאנו רוצים לראות, רק כאלה שמתאימים לתפיסתנו.

נכון, זה גורם לנו להרגיש טוב, אבל זה גם מסוכן, בטח בימים שאנו רוצים "לנצח יחד", שכן נוצרת מכך תופעת "הבועה", תופעה המגבירה את הביטחון שלנו בדעותינו ומקשה עלינו להתמודד עם דעות שונות או מנוגדות. שכן, אם כולם חושבים כמוני, מי שלא חושב כמוני הוא טיפש במקרה הטוב או בוגד במקרה הפחות טוב.

תופעת הבועה היא בעיה רצינית בעת מלחמה או סכסוך אלים - היא מגבירה את הקיצוניות, העקשנות ואף אלימות בין יריבים. היא מקטינה את האפשרות להבנה, דיאלוג וקבלת החלטות משותפות, בדיוק כאלה שהציבור הישראלי נדרש להן עכשיו, כפי שניתן לראות בטונים בין המצדדים בשחרור החטופים בכל מחיר, לעומת אלה שמתנגדים לכך.

הדהוד הרשתות את הידיעות המתאימות לדעותינו בלבד, גורם למצב מזעזע בו קבוצות שלמות של ישראלים, לא של אויבינו, ממש מאמינות, שקבוצות אחרות, טיפשות ובוגדות. שאם הם רוצים להיות חלק מאיתנו, זה רק בתנאי שיקבלו קודם את הדעה שלנו. איך בדיוק אפשר "לנצח יחד"?.

ההשפעה על מצב הרוח האישי והלאומי
רבות נכתב ודובר על ההשפעה הנפשית של פייסבוק בפרט והרשתות החברתיות בכלל עלינו, על הרגשות שלנו ועל הדרך בה אנו חווים את העולם מאז התחברותנו אליהן - תפיסתנו העצמית, האכזבה מהחיים המשעממים שלנו, לעומת החיים המושלמים שאנו רואים ברשתות.

בעת מלחמה או סכסוך, ההשפעה זו על כל אחד מאתנו ועל כולנו כציבור, אף גדולה יותר. כאמור, אנו חווים את מהלכי המלחמה בעיקר מהרשתות, ללא איזון, ללא פילטור ואפילו רואים רק מה שמעניין אותנו.

כל זה יוצר תנודות רגשיות חזקות, שמשפיעות על התפיסה וההתנהגות שלנו. שאנו רואים ידיעות שהרשת מהדהדת לנו שוב ושוב, גם טובות וגם רעות, אנו חווים את הקיצוניות בתפיסתנו את המצב - אנחנו מטילים פירושים טובים או רעים לכל מה שקורה ומתעלמים מהמורכבות והאנושיות של המציאות; אנו נעים במהירות בלתי נתפסת מאופטימיות לפסימיות, מאופוריית ניצחון לתחושת הפסד וחוסר אונים צורב; אנו נעים בין תקווה לייאוש, בין גאווה לבושה - כל זה יוצר אי יציבות, ונפילה למצבי אי נוחות נפשית ואף דיכאון.

אז מה הפתרון?
קודם כל, מודעות. מודעות לזה שלא כל ידיעה או שמועה ברשתות נכונה, יש הרבה פייק-ניוז ברשתות, במקרה הטוב מגורמים לא אחראים ובמקרה הרע ממקורות עוינים, ששותלים ידיעות שיביאו לתופעות הדכדוך ואי אמון שלנו במערכות.

תהיו ביקורתיים, אל תיקחו כל ידיעה כאמת לאמיתה, בדקו את המקורות והעובדות לפני שאתם מאמינים או משתפים אותה. העדיפו קבלת ידיעות מגורמים שאתם סומכים עליהם, שיצרו פילטר ואיזון של הידיעות הורידו את המינון, את הזמן בתוך הרשתות החברתיות. החליטו על ימים או שעות שלא נכנסים אליהן.

לצד כך, היו פתוחים לנקודות מבט אחרות, לשמוע גם צדדים אחרים מההשקפה שלכם בעת הלחימה. בכלל, הכי מומלץ לצאת להתאוורר, להתנתק מהסמארטפון, לשוחח עם המשפחה, חברים ואפילו כאלה שלא מסכימים לדעתכם הפוליטית, הרי בסוף המטרה של כולנו זהה, "ביחד לנצח".

חנן לב הוא מרצה בחוג למנהל עסקים במרכז האקדמי לב ובעל חברת MI With AI לניתוח שיווקי