קיץ, חם, לח ומסויט מתמיד. עוד רגע הקייטנות מסתיימות ולנו לא נותר כלום מלבד לנסות לפחות להעסיק את ילדנו או אחייננו החמודים בפעילויות בלתי נגמרות, שהתכלית שלהן היא לעייף אותם כמה שיותר מהר, כדי שאנחנו - המבוגרים האוהבים והאחראים - נתעייף כמה שפחות.

אז עם כל שגעת הפוקימון והחיבור של ילדי ישראל והעולם למסכים מכל סוג שהוא, בכל קיץ יש את "הביקור המסורתי" בפארק המים. בדיוק כמו בהרבה מאד ענפים אחרים, גם בישראל שולטים 3 פארקים עיקריים  - שניים במרכז וצפוני אחד. מעניין היה לבדוק האם במונופול הקיים, פארקי  המים פועלים בזירה האינטרנטית על מנת לשמר לקוחות, לגייס חדשים ולהמשיך להדהד בתודעה של הלקוח הישראלי, או  ההיפך הגמור.

מצויד בשנורקל ובמטרה חד משמעית לצלול לתוך המים העמוקים של בריכות האבובים, יצאתי לבדוק את הנוכחות החברתית של פארק המים שפיים, המימדיון והלונה-גל. התוצאות פה לפניכם.

 

זאת לא הכמות, אלא האיכות?

תדירות הפוסטים בדף העסקי של פארק המים שפיים משתנה. תחושתי היא שאין מאחורי הדף אסטרטגיית תוכן מסודרת. פוסט יכול להתפרסם פעם ביום או שלושה, יש ניסיון חביב לשתף את הגולשים ולנסות לבצע פעילות של קריאה לפעולה, אך רוב הפוסטים מבקשים (לפעמים גם מתחננים) למכור, וזה כל תכליתם, ואני שואל את עצמי - האם בעולמות הסלולר, חברת החשמל וחברות התקשורת השונות גם כן מתחננים אלינו בצורה כזאת? התשובה החד משמעית היא לא! מצופה מפארק המים של שפיים, שהוא למעשה מהבודדים בישראל, לספר את סיפורו, להציג את חווית הלקוח על כל גווניה, לבצע שיתופי פעולה עם חברות מסחריות כדי מנת לחזק את המותג, וכמובן להביא לידי ביטוי את כל אלו ברשתות החברתיות, דבר שלא קורה היום בדף העסקי שלו.

אבל אם המצב בשפיים הוא בינוני, במימדיון הוא גרוע הרבה יותר. תדירות עדכון הפוסטים לא קיימת בכלל, כאשר הפוסט האחרון פורסם – תחזיקו חזק חזק חזק במזרון הים שלכם – ב-18 בפברואר 2014. כן כן, 2014, לפני יותר משנתיים וחצי. בעמוד אין מענה לגולשים, ואין בכלל מי שמתפעל אותו.

מאוכזב מההתנהלות השיווקית של המימדיון, הצפנתי במסע הווירטואלי שלי לכנרת – ונחתתי בעמוד הפייסבוק של הלונה-גל. מה אומר ומה אגיד... גם שם המצב לא מאיר פנים. הפוסט האחרון פורסם אי שם ב-29 ליוני, ממש בתחילתו של החופש הגדול, ועכשיו אנחנו כבר עברו חצי ממנו. הפוסטים המועלים בדף חובבנים, ולהושיב מישהו כדי שיפייסבק את הפליירים של הפארק או במקרה היותר טוב יתפרע עם קולאז' – זה בהחלט לא לעניין.

מצופה מפארק שעשועים מיימי בסדר גודל כזה, לבצע פעילויות דיגיטלית מרשימה, או לפחות  לשקף את הנעשה בפארק בצורה הרבה יותר שיווקית, להכניס חיות ולסנכרן את הדף עם  העולמות בהם הילדים שלנו נמצאים : סנאפצ'ט, אינסטגרם או אפילו בפייסבוק עצמו – רק בצורה ראויה וברמה יומית. גם ברמת שירות הלקוחות שמזמן עברה למדיה החברתית, אין באמת מי שיענה. פניות לא מטופלות, לא נקראות ולא מקבלות שום תגובה, וגם  מכאן יצאתי בתחושה שאין "בעל בית" לפעילות הדיגיטלית, וחבל.

עדכנו לפני שבועיים, וזה עוד טוב..

הפוסט האחרון בדף העסקי של  המימדיון

מענה? מישהו? 
 

מי הכי יפה בעיר?

אחרי הנפילה בסושייאל, אתר האינטרנט של שפיים דווקא מפתיע לטובה ונראה טוב, עם התאמה מושלמת לקהל היעד. בתחילת הסרטון מספרים על המתחם, מה שמצליח לעורר עניין ורצון להישאר. האתר בסיסי מאד ומעניק לגולש את כל האינפורמציה אותו הוא צריך מפארק מים: מועדי פתיחה וסגירה, הסבר על המסעדות והאטרקציות, שאלות נפוצות והוראות הגעה. הוא מצויד בכפתורים חברתיים ואף בתוסף אינסטגרם  גדול וברור. שאפו!  זו בדיוק הזירה  שבה פארק מים צריך להימצא בו.

הרימרקטיניג (שיווק מחדש) עובד כמו שצריך. אחרי 2 דקות באתר, לא הפסקתי לקבל פרסומות ותוכן על הפארק. הכפתורים החברתיים מוצנעים אי שם למעלה. ספר מבקרים עם חוות דעת ופעילות גולשים, היו מעלים את הפארק בדירוג האורגני מבחינת גוגל ומייצרת עוד אינטראקציה עם הגולש המתעניין.

ואחרי כל הטוב הזה, באה הנפילה – ו"התודה" מגיעה למימדיון. טוב, חשכו עיניי זו הגדרה עדינה לאתר המיושן שמאגד בתוכו מספר רב של שירותים, אבל ממש לא מזמין לעשות בו שימוש. למעשה נראה כי מטרתו היא אחת בלבד – למכור כרטיסים. הוא אינפורמטיבי לעייפה ומציג את כלל הפארקים והאתרים של הקבוצה, אינו מצויד בכפתורים חברתיים, פייסבוק מבחינתו לא קיים ובאופן כללי – עושה חשק לעלות על המתקן הכי גבוה, ופשוט לקפוץ!!!

הלו!!! מישהו שם צריך להתעורר, בוקר טוב!!! פארק מים במרכז תל אביב שיכול למשוך אליו מאות לקוחות, ולא רק את אלה שכבר מכירים אותו, לא יכול להתעלם מהרשתות החברתיות. נקודה ואזכור ברולאפ של ימי דודו טופז לא מספיק בעידן מהיר כמו היום. אגב, גם האתר הזה וגם של שפיים לא מונגשים על פי  חוק הנגישות, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם החוק. 

הכי שנות ה-90. האתר של המימדיון 

אחרי הכישלון ברשתות החברתיות, הלונה-גל דווקא נוחל הצלחה עם האתר המקסים שלו שנותן לנו הגולשים את כל מה שאנחנו צריכים ברמת המידע והתוכן. האתר מחולק כמו שצריך ברמת הפעילויות והתכנים, מזמן אליו את הלקוחות לשהייה במקום, רכישת כרטיסים ועוד.  הפארק  "נופל" בכך שהוא לא נגיש על פי חוק הנגישות, וכפתורי המדיה החברתית כמעט ולא קיימים. פייסבוק נמצאת אי שם למטה בתחתית הבריכה הווירטואלית של האתר. מאכזב למדי.

 

מה אני הייתי עושה?

עולם המדיה החברתית שינה פני תעשיות וביצע מהפכה שיווקית באופן שבו אנו צורכים מידע, ומקבלים את התוכן  השיווקי. מצופה מעסקים בכל סדר גודל, ובעיקר בכאלה שמושכים עשרות ומאות אלפי לקוחות בשנה, להיות נוכחים בכל רשת חברתית קיימת. הפארקים צריכים להניע לפעולה את הגולשים שלהם באתר, לפתח מועדוני לקוחות, לטפח לקוחות ולשמר אותם מבחינת מודעות למותג, לפתוח חנות לרכישת כרטיסים בתוך הפייסבוק, האינסטגרם ואף לנהל פעילות יום יומית בסנאפצ'ט.

אמנם אנחנו לא ארה"ב ואין לנו פארקי מים כמו בטורקיה, אך יחד עם זאת מתבקש ואפילו חובה על המתחמים האלה להעניק מענה בסיסי ברשתות החברתיות, לעמוד בחוק הנגישות ולגייס כמה שיותר מהר מחלקת מדיה מסודרת לתפעול הרשתות החברתיות, כי לבד זה כנראה לא עובד להם. בתקווה שבשנה הבאה נראה דפים טובים יותר.

אבי סנטו הוא מומחה רשתות חברתיות ואסטרטג תקשורת דיגיטלית ומכירות, מרצה לשיווק ופרסום ובעלים של חברת הפרסום והמדיה חברתית 'אבי סנטו – ניו מדיה לעסקים'. רוצים לדבר איתו בפייסבוק? לחצו כאן