השנה האחרונה קבעה שיא בכמות הטרגדיות הסביבתיות שנחשפנו אליהן גם ב"זכות" ההתחממות הגלובאלית וגם ב"זכות" כמויות הזבל האדירות שאנחנו מייצרים. שריפות הענק באוסטרליה ובקליפורניה, ומדינות עולם שלישי טובעות בערימות של זבל לצד תחלואה ותמותה חסרת תקדים ממגיפת הקורונה גרמו לרבים לשאול מדוע אנחנו לא מתייחסים למשבר הסביבתי באותה החומרה שאנחנו מתייחסים למשבר הבריאותי – הרי התוצאה בסוף היא אותה התוצאה.

הכלכלה המעגלית היא אחת הדיסציפלינות המרכזיות אשר נועדו לקדם תפיסה אקולוגית יותר של התעשייה ולקדם פתרון יעיל להעלמת הררי הפסולת שהמין האנושי מייצר. תפיסה הוליסטית זו רואה את התעשיינים ואת האינטרס הסביבתי כאחד ושואפת לספק לתעשיינים פתרונות שיחסכו להם בעלויות תוך מניעת נזק סביבתי.

מנהל התעשיות במשרד הכלכלה והתעשייה מנסה לקדם פתרונות פרקטיים ולייצר שיתופי פעולה בין מפעלים שונים ואף ענפי תעשיה שונים במטרה לקדם שימוש בפסולת כחומר גלם ועל ידי כך גם להקטין את הטמנת הפסולת והזיהום הנוסע ממנה וגם להוזיל עלויות לכל המעורבים.

ענף הבנייה הישראלי נמצא בשנים האחרונות בתנופת צמיחה אדירה מה שהפך אותו לאחד הענפים הכלכליים המשמעותיים במשק הישראלי. ההשקעות בענף הבנייה מהוות כ- 10.7% מהתמ"ג ולפי נתוני משרד התשתיות הלאומיות סך חומרי הגלם ששימשו את ענף הבנייה הסתכמו בכ-65 מיליון טון, היקפים אשר צפויים לגדול בשנים הקרובות ולהגיע לרמה של 95 מיליון טון בשנת 2040.

בישראל כיום ממוחזרת כ-40% מפסולת הבניה, בעוד 33% פשוט מוטמנים בקרקע ועוד 27% מושלכים בשטחים הפתוחים. מחקר ממשלתי חדש צופה שהעלאת אחוז המחזור בענף ל-75% (לעומת 89% באירופה) צפוי להביא לחסכון של כ- 2 מיליון טון חומרי כרייה וחציבה בשנה, כמות המספיקה למילוי 12 מגדלים עגולים של עזריאלי. מסקנת המחקר היא שככל ששיעור היישום של כלכלה מעגלית גדול יותר, כך היקפי החיסכון בחומרי כרייה וחציבה גבוה יותר והתועלת הכלכלית למשק גדלה יותר.

עיקר התועלת נובעת מהחיסכון הנוצר כתוצאה מהפחתת היקפי הכרייה וחציבה של חומרי גלם ראשוניים, הפחתת הטמנת פסולת בניין באתרים מורשים וכן מהפסקת השלכת פסולת הבניה בשטחים פתוחים, תופעה רווחת שיוצרת מפגעים סביבתיים ופוגעת בשירותי מערכת אקולוגיים חשובים כגון סינון מי תהום. מבחינה כלכלית, מהלך כזה צפוי להביא לחסכון בעלויות בסך 104 מלש"ח לשנה, מתוכם כ-21 מיליון שקל בתועלות חיצוניות כמו הפחתת הזיהום הנוצר בעת כריית חומרי גלם בתוליים. אך החיסכון בעלויות אינו התועלת היחידה, שכן על פי בדיקה של משרד האנרגיה קיים חסך של 140 מיליון טון אגרגט וחול עד לשנת 2025. כתוצאה מכך ניתן לצפות לעליה במחירי חומרי החציבה ובהמשך עליה גם במחירי הבניה. מהלכים של יישום כלכלה מעגלית ושימוש בפסולת בניין לתעשיית הבנייה עשויים למתן מגמות אלו.

ענף הבנייה בישראל אחראי על כרבע מפליטות החלקיקים של התעשייה, 16% מפליטות תחמוצות החנקן בתעשייה, וקרוב ל- 10% מפליטות גזי החממה. נכון להיום במשק יש פסולת בנייה בהיקף של כ- 3.7 מיליון טון אותה יש לנתב בחזרה לענף הבנייה וליישם כלכלה מעגלית במלואה.

ניהול יעיל של מערך פסולת הבנייה הנוצרת באתרי הבנייה ושימוש בחומרי בנייה ממוחזרים יכול להוביל להשפעה דרמטית בייצור הפסולת, בניצול משאבים ובחסכון עלויות. בכדי לאפשר יישום נרחב של כלכלה מעגלית בענף הבנייה נדרש מענה לחסמים וכשלי שוק המעכבים התפתחות של תחום זה. בשנים האחרונות ביצענו מספר מהלכים להסרת חסמים וגיבשנו כלי סיוע המעודדים מחזור בענף הבנייה. המסר העולה מהנתונים הוא כי מעבר לכלכלה מעגלית בתעשיית הבנייה הוא מהלך בעל פוטנציאל כלכלי וסביבתי רב שדורש נחישות ממשלתית ופתיחות של התעשיינים, הקבלנים וחברות התשתית לרעיונות חדשניים.

הכותבים: ד"ר דוד אסף, מנהל אגף סביבה וקלינטק במינהל תעשיות, משרד הכלכלה וד"ר אריק רבקין, מנהל תחום כלכלה מעגלית במינהל תעשיות, משרד הכלכלה